|
|
עמוד:6
אחד למשל מסווג בסיווג גבוה מאוד והוא ניתן למורשים לכך בלבד , והשאר - בסיווג נמוך יותר . אינני חושבת שיש להקנות ערכים ב'מוסד' רק לפי פרשות ' המוסד . ' בשנותיי במחלקת היסטוריה , הרביתי להשתמש בסרט של המל"מ על "עסק הביש , " אף שאין ל'מוסד' נגיעה בנושא . ניתן גם להקרין את הסרט "ההר שלא נכבש" ב'מוסד . ' צריכה להיות יותר זרימה בין השירותים במקום שאפשר , כי בתחום החינוך לא הכרחי להסתמך רק על סיפורים של אותו הגוף . אמנון בירן : באמ"ן אין כוונה תמיד לפתוח יחידה אחת בפני היחידות האחרות . תמיד נידרש לשאלה - מורשת לשם מה ? למה צריך לעסוק במורשת ? המורשת נועדה להגביר את גאוות היחידה ואת מורל היחידה ולהגביר מוטיבציה בקרב המשרתים למילוי תפקידם . בכל יחידה בחיל המודיעין קיים "נאמן מורשת" שקיבל כתב מינוי מקמנ"ר , והוא עוסק בכך ביחידה שלו . מאגר היסטורי מוצק או צ'יזבטים חביבים אפרים לפיד : אם ברצונכם להנחיל ערך ואין לכם בסיס היסטורי מוצק , כיצד אתם מממשים את כוונותיכם ? אמנון בירן : אני לא קיבלתי עליי אחריות לתיעוד ההיסטורי של היחידות השונות , אני דורש מהן חומר . חלקן כותבות את המחקרים של עצמן . אני בוחר בסיפור מהספר , בוחר בערכים ממנו , ובונה מהם פרק מורשת . משה עזוז : אני חי עם הניגוד הזה . בלקטים כתובים יש יכולת להתמודד טוב יותר עם הצ'יזבטים , נעזרים בארכיון צה"ל לאיתור מסמכים במגוון נושאים . אמנון בירן : יש לא מעט סימני שאלה האם מסמך כתוב אותנטי יותר מעדות ישירה . יגאל שפי : זאת בדיוק הבעיה , כי בפעם הבאה שישאלו אותו על זה , הוא כבר יספר על המקרה מהמברקים שהראו לו , ויהיה בטוח לחלוטין שהוא זוכר מה שאירע במקרה עצמו . מטילים על אנשים שאין להם רקע בהיסטוריה להציג סיפור היסטורי . כאשר מתבססים לרוב על תיעוד בעל-פה , צריך לדעת כיצד לנתח אותו . אנחנו לוקחים תיעוד בעל-פה והופכים אותו לעיקר . אנשים אינם מתכוונים לרמות , אבל שלא מדעת יש להם אחרי שנים רבות ראייה צרה . למשל , אני נוהג לקיים באוניברסיטה סימפוזיון על מלחמת יום הכיפורים ורואה כיצד משנה לשנה , זיכרונם של משתתפי הסימפוזיון הולך ו"משתפר . " כיצד ? מתוך שאלות היסטוריות שלפיהן חקרו את הנושא , מגלים איך הדברים שנשאלו נהפכים לאמת . אנו באים ומציגים את זה לפני הדור הכי אינטליגנטי - הצעירים , שמחנכים אותם לדייקנות , לספקנות , לאמירת אמת . וכשהם רואים שלא כל הסיפור שהצגנו בפניהם הוא אמת , אנחנו יורים לעצמנו ברגל . כאשר מציגים תרומה של יחידה X למבצע , זה לרוב מנקודת הראייה של אנשים שהיו במבצע , שרואים רק את עצמם בדרך כלל . כשבודקים טעות מודיעינית , אומרים - הנה , פה טעינו , ולא בודקים את המערכת כולה . דוגמה טובה לראייה בעיניים של אנשים היא "מסרגה : " בהיעדר מחקר המבוסס על מסמכים , ומכיוון שמסתמכים על סיפורי החברים " - מסרגה" נהפכה לדבר מרכזי בכל מקום . הראיה לכך היא פינת "מסרגה" במוזאון המל"מ . אפרים לפיד : ותיקי "מסרגה" הם חבורה בעלת מוטיבציה יוצאת מן הכלל . הם יזמו במוזאון המל"מ נדבך שמשקלו הסגולי גדול הרבה יותר משהיה משקלה של "מסרגה" במציאות . אני רואה בחיוב טיפוח מוטיבציה , כמו "ההר שלא נכבש . " גם שם הייתה חבורת יוצאי מרחב צפון של , 8200 שהיה אכפת לה יותר . רבות מהיוזמות באות מהאנשים ולא מ"המערכת . " אין "טבלת צדק" בנושא . רוב הנושאים , חוץ ממקרים שבהם נוהגים בשיטתיות , מתפרסמים ביוזמת בודדים , שלעתים אינם אובייקטיביים . יגאל שפי : אני חש שאמ"ן וגופים אחרים מסתפקים בנתח המורשת ואין הם מנסים להרחיב אותו לנדבכים נוספים . יוכי וינטרויב : ב'מוסד' אין אדם שעובד ב'תולדות' שיקיים ריאיון בלי שלמד את החומר ועשה עבודת הכנה יסודית . ב'מוסד' יש עורכים , אקדמאים , חלקם בעלי השכלה בהיסטוריה , שעוברים על כל מחקר ומטפלים בו מכל צדדיו - תוכן , בניית המחקר וכדומה . שלמה ב : ' יש שלוש הנחות יסוד בנושא מחקר היסטורי : מנהלים אינם אוהבים היסטוריה ; עובדים אינם אוהבים היסטוריה ; ומנהלים ועובדים אינם יודעים היסטוריה . לכן , כדי שהנושא הזה יתקדם , חייב להיות משוגע לדבר , גם בדרגים העליונים . המסקנה השנייה , בהנחה שיש דברים אחרים בשוטף , היא שיש להביא את המורשת אליהם . למשל , פוסטרים רבים במגוון נושאים ליד חדר האוכל , שיהיו נגישים וכולם יראו אותם . מודיעין , היסטוריה ומורשת מבחנו של איש המודיעין המעריך מידע הוא לכאורה בצפייה הנכונה אל העתיד , בזיהוי תפניות מראש והתרעה עליהן , בין שמדובר בתהליכים של התעצמות והיחלשות , התקרבות והתרחקות , ובין באירועים כמו פיגוע , מלחמה , יציאה מלחימה או הליכה להסדרים . הקושי העיקרי לאיש המודיעין המעריך את המידע שברשותו הוא הערפל הנגרם מפערי המידע ומשפע ה"רעשים" המכוונים והמקריים , שמסתירים את המגמה העיקרית ואשר עלולים להוליכו לשלל סמטאות ללא מוצא . תפקידו של ההיסטוריון הפוך : מצויד באקטיביזם רטרואקטיבי , או חכמה שלאחר מעשה , הוא משחזר את מה שאירע , מבודד אותו ממה שהיה "יכול" או "צריך" להיות ומן ה"רעשים" למיניהם , ומזהה בדיעבד תהליכים , סיבות ותוצאות שלא יכלו להיראות בשעתם . הניגוד האונטולוגי בין ייעודו של איש המודיעין לזה של ההיסטוריון אינו מונע מן האחרון לחקור את עבודת המודיעין , אבל הוא מטיל עליו מגבלות חמורות יותר של צניעות הנובעות מחוכמתו-בדיעבד . כמו בכל תחום אחר של כתיבת היסטוריה , בתחום המודיעין ההיסטוריון יכול לשחזר צמיחה ארגונית , פרשות איסוף והליכי הערכה , אך אל לו להתחרות בהערכותיהם של מושאי מחקרו או לשופטם על הערכותיהם , שכן אלו נעשו בסביבה ובמערכת אילוצים שונה לחלוטין מזו של המבקר אותן כעבור זמן , וללא חכמתו-בדיעבד של המבקר . היסטוריה היא ידע , ואין היא מורשת ( המבוססת על ידיעה . ( תפקידו של ההיסטוריון לבקר את הידע הקיים ולהוסיף עליו . ואילו נקודת המוצא של המורשת הוא הידע הקיים ; היא משוכנעת באמיתותו , מקדשת אותו ומנסה להנחיל באמצעותו ערכים ולקחים . ואולם , בשורה התחתונה , מורשת טובה היא זו הנשענת על היסטוריה טובה , ולא זו המנסה להתחרות עמה בשם "הזיכרון" או הידע האישי , שהוא בהכרח סובייקטיבי ובלתי ביקורתי . פרופסור יואב גלבר , אוניברסיטת חיפה
|
|