ההתאבדות במסורת האסלאמית

עמוד:25

או אלה של המשוררת בת שכם , פדוא טוקאן : עץ האלמוגים אשר פרס ענפיו לצידי הדרכים אני משתוקק למות במערכות ההקרבה העצמית והמות . אני משתוקק למות תחת צילך האדום מדם , הטובע . 72 עלמות שחורות עין מוטיב נוסף שהיה מאז שנות השמונים למרכזי בספרות העוסקת בג'האד נגד ישראל והיהודים הן בקרב הפלסטינים והן בלבנון ובמצרים , הוא דימוי ההקרבה העצמית לחתונה : ערס אל-שהאדה . מוטיב זה לא קיים בספרות ובהיסטוריה האסלאמית של ימי הביניים והוא התפתח במקביל לטיפוח הג'האד אצל תנועות אסלאמיות בדורנו . במהלך האנתפאדה הוא התפשט , בשילוב עם דמות השהיד , לחברה הפלסטינית כולה . מטבע הדברים השימוש במוטיב זה התקשר בעיקר לחללים U ווקים שטרם זכו לנישואים אמ œ תיים ואשר עתידים היו להינשא בגן העדן לשבעים ושתיים עלמות שחורות עין ( חור . ( יוקרה בציבור הפלסטיני למתאבדים בכרוז מאוקטובר 1990 תחת הכותרת "זה אל-אקצא שלנו ולא בית המקדש שלכם , " כבר מופיע שינוי לקראת נוסח אקטיבי יותר של הקרבה עצמית במטרה להרוג באויב היהודי . בפתיחתו נכתב : בכל יום מוכיחים היהודים כי הם אותם היהודים , מוצצי דמה של האנושות , הזורעים את זרעי המחלוקת והרשע בכל דור ודור , הזוממים נגד האנושות ונלחמים נגד כל דת ועדה ... איתרע מזלם של היהודים ואויבם כיום הוא ציבור מאמין ולוחם , המיטיב להכיר את אמנות המוות ושואף להקריב עצמו . הוא שוקד על המוות כשם שהם שוקדים על החיים , ומאמין שגזירתו המוחלטת של אללה על השמדת היהודים ככתוב בקראן , קרובה לבוא . קיימת ביקורת ציבורית על התבונה המדינית שבפיגועים , ולנוכח הסבל הרב הנגרם לקהל הרחב בעקבות תגובות הסגר של ישראל . עם זאת , תפיסת החמאס באשר לדרכי המאבק , מקובלת על חלקים רחבים למדי בציבור הפלסטיני . הפיגועים המכונים "פיגועי ההתאבדות" זכו אם כן ליוקרה בציבור הפלסטיני ברובו הגדול ולהכשר אסלאמי בלתי מעורער בקרב אנשי הדת הפלסטיניים . במצב הנוכחי של העולם האסלאמי אין סמכות-על המסוגלת לכפות את פסיקתה על כלל המוסלמים , או אף על רובם . כך שולטות בכיפה פסיקותיהן של התנועות האסלאמיות מסוגה של חמאס , בייחוד כאשר מדובר בתנועה בעלת בסיס ציבורי רחב , שיש לה , בעיני עצמה , הלגיטימיות לפעול על דעתה בלבד . אנשי התנועות האסלאמיות יכולים לשאוב גם עידוד מההיסטוריה המוסלמית , אשר על-אף שאסרה על התאבדות במובנה המקובל , סללה את הדרך , ולא רק במחצית השניה של המאה העשרים , להכשרת ההקרבה העצמית כג'האד למען אללה . ניתוח מאלף של התופעה אפשר למצוא בדבריה של ד"ר הדא זכאריא , חוקרת בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת זקאזיק במצרים , אחד ממוסדות ההשכלה הגבוהה בארץ זו : " מדובר בצעירים אשר נמצאים בגיל של יצירתיות פורה אך תחת לחצים רבים הדוחפים אותם לפעילות . לפיכך קל לנצלם ולארגנם כחיילים בקבוצה שהיא חלופה לקבוצה הישנה כגון המשפחה והחברה שמסביבם . למבצע הפעולה מוצע להרוג או להיהרג כשהמוות מוצג כהקרבה עצמית המביאה ל N רבה לאללה . מי שמחדיר רעיונות כאלה לבחור צעיר הופך אותו לתותח , לאחר שאישיותו עוצבה מחדש בהתאם לצורכי הקבוצה החברתית החדשה שלו והאינטרסים ההרסניים שלה . הקבוצה מתכנתת אותו כך שיוכל להתפוצץ בכל רגע כאילו הוא מופעל בשלט רחוק . " שלילה ומציאות בשאלות המופנות לאנשי דת כדי לקבל פסקי הלכה וכחלק מן הניסיון לסכל פיגועים כאלה , הועלו הצעות על ידי מגוון של גורמים בממסד הפוליטי והדתי , גם בישראל וגם בעולם הערבי , כדי להניע אנשי דת אסלאמיים לפרסם פסקי הלכה שישללו את תופעת ההתאבדות האסורה לחלוטין באסלאם . כמה אנשי דת אף נענו לקריאה ופרסמו הצהרות , אך לא פסקי הלכה בגנות התופעה . המופתי לשעבר של מצרים , מחמד סייד טנטאוי , שמונה באפריל 1996 לתפקיד שיח , ' אל אזהר גינה את התופעה בנאום שנשא ב31- במרס . 1996 הוא חזר על הגינוי בנימוק שפיגועים אלה מכוונים נגד אזרחים חפים מפשע שלא הכריזו מלחמה על האסלאם , ויצא בכך נגד כמה מעמיתיו באל-אזהר . ואולם דבריו של טנטאוי , עם קבלת התפקיד האסלאמי הבכיר במצרים , אינם מתקבלים בהכרח כבעלי סמכות בעולם המוסלמי . אדרבא , הם אף נתפסו אצל תנועות אסלאמיות ערביות רדיקליות כחלק מהמאבק שמנהל המשטר המצרי בטרור האסלאמי בארצו , תוך כדי גיוס אנשי דת "הקשורים בטבורם לשלטון , " המגונים לעתים œ כ"אנשי הדת של השלטון" ( עלמא אל-סלאטין . ( קודמיו של טנטאוי לא נהגו כמוהו . מקצתם אף פרסמו פסקי הלכה או הצהרות שגם אם לא הכשירו במפורש את ההתאבדות לצורכי המאבק האסלאמי , נתנו לקבוצות אסלאמיות כר נרחב דיו לפרשנות כדי להצדיק התאבדות על רקע של מאבק . המאבק האסלאמי האלים בשני העשורים האחרונים בכמה מקומות ובהם מצרים , אפגניסטאן , אלג'יריה , ישראל , בוסניה , לבנון ועוד , לבש אופי של מלחמת מצווה צודקת , בעיקר כמלחמת הגנה נגד האיום התרבותי-פוליטי המערבי "הצלבנות" החדשה . במלחמה כזו יש הכשר דתי אסלאמי לכל צורות הלחימה . הכשר זה קיים הן במאבק במשטרים חילוניים ועל אחת כמה וכמה במאבק ב"כופרים . " למגמה זו בעולם הערבי הסוני , שעוצבה בידי פעילים והוגי דעות אסלאמיים רדיקליים , הצטרף לאחר המהפכה האסלאמית באיראן גם רוב העולם השיעי , בעיקר במלחמת איראן-עראק והמאבק השיעי בלבנון . הפגת תמיכה בטרור בעזה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא