ההתאבדות במסורת האסלאמית

עמוד:24

ולפעולות של הקרבה עצמית . זאת על פי הניתוח המאפיין כל קבוצה או זרם בנפרד , ובמסגרת התפיסה המקובלת של התמודדות במזימה שנרקמה נגד העולם המוסלמי . הן גם אינן נזקקות כלל לפוסקי ההלכה הרשמיים במדינות הערביות , אינן רואות בהם סמכות דתית ולע œ תים אף יוצאות נגדם בחריפות . האמאם מחמד חסין פצ'לאללה , המנהיג הרוחני של תנועת חזבאללה בלבנון , הצהיר בראיונות בשנות השמונים על תמיכתו בפעולות של הקרבה עצמית ושלילת ראייתן כהתאבדות . באוגוסט 1984 אמר בין השאר : "ברור כי פעולות ההתאבדות ( אל-עמליאת אל-אנתחאריה ) נגד כוחות הכיבוש הציוני אינן התאבדות כמו זו של אנשים מיואשים . אם ניקח למשל את פעולת הפריצה המפורסמת למפקדת המושל הצבאי ( של צה"ל ) בצור אנו רואים בביצועה את פסגת œ הג'האד וההקרבה העצמית . . . " " המעשה חייב לבוא מתוך החלטה מודעת לקבל את המוות כצעד לקראת פתרון של בעיה , וכאשר המבצע יודע שפעולתו תתרום להשגת אותו פתרון . " הג'האד נגד היהודים על רקע התפתחות הסכסוך הישראלי-ערבי והתמקדותו בהמשך כסכסוך ישראלי-פלסטיני , גם על בסיס אסלאמי , חל תהליך הקצנה של תנועות אסלאמיות ערביות . לאחר הקמת מדינת ישראל ב- 1948 וביתר שאת לאחר השליטה הישראלית על מסגד אל-אקצא ועל ירושלים כולה מאז , 1967 התעצמה התפיסה האסלאמית של הסכסוך כמאבק חסר פשרות בין כלל העולם הערבי והאסלאמי ובין היהודים והיהדות , בייחוד אצל התנועות האסלאמיות הפלסטיניות . בקרב האחים המוסלמים הפלסטינים והערבים האחרים כאחד , התפיסה הבסיסית היא כי פלסטין היא מרכז העולם האסלאמי ונקודת המפתח לאיחוד העולם האסלאמי . היא ¸ ישראל / מנציחה בכך את הפילוג הקיים בכל רחבי המולדת האסלאמית , ומהווה סכנה לכלל האומה האסלאמית בהיותה חלק חשוב של העריצות העולמית ושומר נאמן של האינטרסים של העריצות נגד המוסלמים והמדוכאים עלי אדמות . היא מוקד המתקפה המערבית והאמצעי החשוב ביותר שלה להרס המ ֵ מד הרוחני של האדם המוסלמי באמצעות הפצת ההתמערבות והדחקת תחושת השייכות האסלאמית . ד"ר יוסף אל קרצ'אוי , מפוסקי ההלכה והוגי הדעות המרכזיים של האחים המוסלמים במצרים ובעולם הערבי , התייחס כמה פעמים ליהודים בדורנו , כאל "רוצחי הנביאים . " בין השאר כתב כי "על היהודים בדורנו מוטבע החותם של פשעי אבותיהם . אולם הם הוסיפו עליהם במהלך ההיסטוריה פשעים רבים נוספים המזעזעים בחומרתם . ודי לנו להזכיר את המעשים הברבריים שעשו בארץ הקדושה . ד"ר בשיר מוסא נאפע , אחד האידאולוגים המרכזיים של הג'האד האסלאמי הפלסטיני , הגדיר את העימות האסלאמי הנוכחי עם ישראל כחוליה במאבק במתקפות " הצלבניות" ובכיבוש האימפריאליסטי . ישראל מבטאת לדבריו גם סכנה מוחשית ישירה ויום-יומית לעם הפלסטיני המוסלמי מאז שהוקמה על אדמתו ויצאה ממנה להתפשטות באדמה מוסלמית נוספת . תעשיית המוות טיפוח "השאיפה למוות שבהקרבה עצמית" ( טלב אל-שהאדה , ( היה מזמן לנחלתן של תנועות אסלאמיות מבית מדרשם של האחים המוסלמים . חסן אל-בנא , מייסד התנועה במצרים , ייחד לכך מאמר עוד ב ,-1948 בהקשר למאבק ביהודים בפלסטין . אל-בנא הגדיר את ההקרבה תוך שטבע את המושג "תעשיית המוות" ( צנאעת אל-מות : ( המוות הוא אכן תעשייה ככל התעשיות . יש בין האנשים מי שמיטיב לעשותה ויודע כיצד למות בכבוד ולבחור למות בזירה המכובדת ובזמן המתאים . הוא מוכר את טיפות דמו במחיר היקר ביותר ומרוויח באמצעותו את הרווח הגדול ביותר שאדם יכול לתאר לעצמו ... פלסטין היא קו ההגנה הראשון . היא אינה בעיה של ארץ ערבית ואינה בעייתה של האומה הערבית . היא בעיה של האסלאם והמוסלמים כולם . התפתחו גם "שירת ההתנגדות" ( שער אל-מקאומה ) ו"ספרות ההתנגדות" ( אדב אל-מקאומה . ( זו הייתה ספרות שנעדרו מרובה סממנים אסלאמיים מובהקים , שכן נושאי הדגל שלה היו בעיקר משוררים שנמנו % עם הזרמים החילוניים ואף המרקסיסטיים של התנועה הפלסטינית הלאומית . בשירה זו מילאו המוות והשאיפה למוות במסגרת המאבק בישראל תפקיד מרכזי , מתוך תחושות של מצוקה אישית וקיבוצית , מחנק , גירוש , השפלה , איבוד הכבוד ותפיסת שחרור המולדת בכוח כפ œ סגת שאיפותיהם של הפלסטינים . במסגרת זו נכתבה שירה שבלטה בה השאיפה למ e ת , אם כדי להיחלץ מהמצוקה ואם להחזיר לפרט ולציבור את כבודם הנגזל , כדוגמת בתי השיר של המשורר מחמד אל-קיסי : נעץ את הסכין בלבי והנח לי למות אנחה בעקבות אנחה בין קפלי השדות ובצל הבתים שים על פני תכריך והניחני על טל העשבים אהיה לגזרים , ואחיה ואשוב . שייך יאסין בבי"ד צבאי ישראלי , האידיאולוג של טרור המתאבדים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא