"אצלנו  אין  מיקרופונים  - אנחנו המיקרופונים"

עמוד:17

נהג   המונית   של   ה"אינטוריסט"   בקישינייב   היה   גם   מדריך התיירות .   במהלך   הסיור   בעיר   גילה   לי   על   התדריך   שקיבל מהבוס   שלו   כיצד   לנהוג   עם   הדיפלומט   הישראלי ,   איך   לפקוח עין   ולדווח   על   כל   מקרה   החורג   מגדר   התיירות   המקובלת . הנהג   היה   יהודי   לבבי   ושתה   בצמא   את   דבריי   בקשר   למוביל המים   הארצי   שבנייתו   עומדת   להסתיים   בקרוב .   לפרידה החליט   לגלות   לי   את   דברי   הבוס   שלו   בסוף   התדרוך "   : שים לב ,   אתה   יהודי   וכחבר   מפלגה   אתה   חייב   להיזהר   במיוחד מאותו   דיפלומט   -   הוא   ציוני   שרוף ,   היזהר   לך   שלא   יוריד אותך   מהפסים . " א'   ל'   בן   ה35-   היה   בן   למשפחת   יורדים   מישראל .   הוא התגורר   במוסקבה   והועסק   במשרה   מלאה   על   ידי   הקג"ב כדי   לבלוש   אחרי   עובדי   השגרירות   הישראלית .   מאחר   שידע עברית  ( היה   בארץ   חבר   ב'ברית   הנוער   הקומוניסטית ( ' השתדל   להופיע   בכל   מקום   שהיינו   מגיעים   אליו   כדי   למשוך אותנו   לשיחה .   הוא   לא   התבייש   כלל   לגלות   לנו   כי   זה   תפקידו וזו   פרנסתו .   פעם   פגשתיו   לפני   הצהריים   בתערוכת   ספרי ילדים   מישראל ,   ובערב   ליד   בית   הכנסת   הגדול .   כשגיליתי את   השתוממותי   מחריצותו   ענה "   : מה   לעשות   ואני   היום בתורנות   מלאה .... " יורדת   נוספת   מישראל   הייתה   חברת   המפלגה   הקומוניסטית בארץ .   היא   התגוררה   במוסקבה   ועשתה   מאמצים   בלתי פוסקים   לחדור   לשגרירות   כ"עובדת   מקומית . "   הייתה   לה החוצפה   לטעון   שאנו   מפלים   אותה   לרעה   לעומת   יורדים ישראליים   בארצות-הברית   העובדים   שם   בקונסוליות   שלנו ובסוכנות   היהודית .   חוצפתה   הגיעה   לשיא   כאשר   דרשה שנעסיק   אותה   כמורה   לילדי   העובדים   שלנו . באחד   הביקורים   שלי   במשרד   החוץ   הסובייטי   במוסקבה , חיכתה   לי   כמקובל   פקידה   באולם   הכניסה   כדי   ללוותי למחלקה   הקונסולרית .   כשנכנסתי   אתה   למעלית   שהייתה מלאה   עד   אפס   מקום ,   ראיתי   את   דרוז'ין ,   מזכיר   המחלקה של   המזרח   הקרוב ,   עומד   מולי   נשען   בגבו   אל   קיר   המעלית . בערבי   חג   ומועד ,   כשבית   הכנסת   הגדול   במוסקבה   היה מתמלא   בקהל   רב   עד   אפס   מקום ,   ניתן   היה   להבחין   באנשים שפניהם   העידו   עליהם   כאלף   עדים   שאינם   יהודים .   הם   היו לבושים   בגדי   חול   ובלטו   בכובעים   מנייר   עיתון   שחבשו לראשם   במקום   כובע   או   מגבעת .   רובם   עשו   רושם   של בריונים ,   ומהקריצות   שהמתפללים   היו   מחליפים   ביניהם היה   ברור   שהם   בלשים   ומתנדבים   למיניהם   שבאו   להשגיח עליהם   ביום   חגם .   בשיחה   שהייתה   לי   פעם   עם   חבר   הנהלת בית   הכנסת   על   נושא   זה ,   סיפר   לי   את   הדברים   האלה : " כשהתלונן   היו"ר   שלנו   אצל   הממונה   על   ענייני   הפולחנים על   הצער   והעלבון   שתופעה   זו   גורמת   למתפללים ,   ענה   לו הממונה   'אין   דבר ,   אנו   דווקא   מעוניינים   שבאי   בית   הכנסת ידעו   שעינינו   פקוחה . " ... ' היו"ר   וחברי   הנהלת   בית   הכנסת   בצ'רקיזובו  ( פרבר   מוסקבאי ) היו   מקבלים   את   עובדי   שגרירות   ישראל   בחמימות   רבה . כשהגעתי   לשם   בט"ו   בשבט   עם   השי   לחג ,   שמחתם   הייתה כפולה .   לאחר   שהתיישבנו   לשולחן   ובירכנו   על   פרי   הארץ , שקענו   בשיחה   ערה   על   "הנשמע   בארצנו . "   הם   הרבו   לשאול ואני   הארכתי   להשיב .   מופתע   מהשיחה   גלוית   הלב   שאלתי בצחוק "   : רבותיי ,   ומה   בנוגע   לאוזניים   לכותל " ?   בהפנותי את   ראשי   לצדדים .   פני   היו"ר   הרצינו   והוא   ענה   לי   בעצב ובחיוך   מר "   : מר   זימרת   היקר ,   אצלנו   אין   מיקרופונים ,   אנחנו המיקרופונים ... "

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר