|
עמוד:16
" אצלנו אין מיקרופונים - אנחנו המיקרופונים" אנשי 'נתיב' במעקב אדום חקר : ראובן מירן * כתב : משה זימרת * * מהימים הראשונים לשליחותנו במוסקבה הבחנו אורה רעייתי ואני בעיקוב גלוי וסמוי אחרינו התגוררנו ברחוב נורודנאייה בבניין מיוחד לעובדי הנציגויות הזרות . בשער הכניסה לחצר הבניין עמד דרך קבע שוטר קצין ששמר בקפדנות על תנועת המכוניות הנכנסות והיוצאות . כדי לראות היטב את מספר המכונית מקדימה ומאחור היה מתכופף פעמיים ואחר כך נכנס לתא המשמר ומטלפן למוקד . נוהל זה נשמר בקפדנות 24 שעות ביממה בכניסה לבניין ובחצר השגרירות ברחוב וויסנינה ואחר כך ברחוב בולשאיה אורדינקה . עובדת משק הבית שהוצבה בביתנו מטעם המשרד המשרת את הסגל הדיפלומטי הייתה אישה חרוצה ומסורה , אולם מצבה החומרי אילץ אותה לבקש מאתנו מקדמות על חשבון המשכורת החודשית , וכל פעם שרצתה לרעייתי בקשר לכך , הייתה מזמינה אותה לפרוזדור הקטן של הדירה ולוחשת באוזנה את בקשתה ( התקנות אסרו עליה בקשות מסוג זה . ( במרוצת הזמן כשנהפך הדבר לשגרה , מאחר שידעה את מקומם של מכשירי ההאזנה לא הייתה יכולה להסתיר את חיוכה כאשר הייתה רומזת לרעייתי באצבע להיכנס לפרוזדור הקטן כדי ללחוש לה שם את "סוד" בקשתה . בחיפוש מתמיד אחר פרסומים שעניינו אותנו , נוצר אצלי מסלול קבוע שהייתי הולך בו בשעות שלפני הצהריים . נהגתי להתחיל בספרייה המרכזית ע"ש לנין ואחר כך בחנויות הספרים ברחובות גורקי וקירוב . מאחר שלא שמתי לב לעניין העיקוב הייתי כמעט משוכנע שאינו קיים . פעם רציתי לבקר בחנות שבאמצעותה ניתן להזמין ספרים בדואר . כיוון שעדיין לא ביקרתי בחנות זו , סטיתי מהמסלול הקבוע ולפי הכתובת שבידי נכנסתי לרחוב צדדי שטרם ביקרתי בו . לפתע ראיתי שני ראשים מציצים בי מאחורי אחד הבתים ממרחק כ20- מטר . כשהשניים נכחו שצדתי את מבטם , הסתירו מיד ראשיהם כילדים המשחקים מחבואים . פעם התקשיתי למצוא ספר שמחברו מאשים את היהודים בחבלה בתכנית הקולקטיביזציה באוקראינה . מאחר שלא מצאתי את הספר בחנויות שבמרכז העיר , החלטתי לנסות את מזלי בחנות "הספר הצבאי" שברחוב ארבאט . מצאתיו שם . להפתעתי הרבה ברגע שיצאתי מהחנות , צילם אותי " תייר" שהכרתי מיד . זה היה איש שמצלם דרך קבע את עובדי השגרירות במוסקבה בצאתם ובבואם לבית הכנסת הגדול ברחוב ארכיפובה . השגריר כתריאל כץ שהגיע למוסקבה ב1965- פנה אליי שבועות מספר לאחר שהגיע " : שמעתי אתכם הוותיקים מדברים כל כך הרבה על עיקוב ועוקבים , אולי תוכל להצביע לי על מקרה אחד לפחות ? " הבטחתי לו . בשבת הבאה כשיצאתי אתו מבית הכנסת , הפניתי את תשומת לבו ל"תייר" הקבוע שצועד מולנו במדרכה השנייה . כאשר הפנה כתריאל את ראשו , נתקף האיש בהלה , עשה פנייה חדה שמאלה ועלה במדרגות שהובילו למספרה שממול . לרוע מזלו המספרה הייתה סגורה באותו יום ושמענו היטב את הדפיקות שעשה שם עם ידית הדלת שלא נפתחה לו . שנינו פרצנו בצחוק עצור והמשכנו ללכת שלובי זרוע במורד הרחוב . כיוון שגם דיפלומט צריך לפעמים להכניס את מכוניתו למוסך , קרה שעליתי לטרוליבוס כדי להגיע לרחוב קירוב . בדוחק הרב מצאתי את עצמי עומד פנים אל פנים מול יהודי מוותיקי המתפללים בבית הכנסת הגדול במוסקבה . מופתע מהפגישה הבלתי צפויה הוא הושיט לי את ידו ואמר בחיוך " : שלום לך , אדון זימרת . " לשאלת אשתו שעמדה לצדו "מי זה האדון זימרת שאין אני מכירה ? " ענה " : זה אדון זימרת מהשגרירות שלנו . " פני האישה הרצינו והיא שאלה בתימהון " : יש להם שגרירות " ? על כך ענה לה " : מה אתך , נשמתי , האינך יודעת שיש לנו כאן שגרירות ישראלית ... " ? והאישה בשלה ובתרעומת " : מאין לי לדעת , וכי הדבר חשוב כל כך . " ? נפלה שתיקה ופני היהודי העלו סומק . כעבור כמה שניות שמעתי את האישה לוחשת לבעלה בכעס ובפנים זועפות : "האומנם אינך יודע שאחריהם עוקבים .... " ? לא אחת קרה לי בצאתי מבית הכנסת הגדול שניגש אליי יהודי ולחש באוזני " : האדון צריך להיזהר מהאיש שדיבר אתו רק לפני רגע , הוא מלשין ... " ובשבת הבאה לחש לי אותו יהודי שחברו אמר לי להיזהר מפניו " : מר צריך לא לשוחח עם היהודי ההוא , הוא מסוכן מאוד ... " באותם ימים , נכנסתי למונית בשדה התעופה שרמיטיבו וביקשתי מהנהג שיסיעני למרכז העיר . בהגיעו לרחוב גורקי שאל אותי נהג המונית לאן בדיוק עליו להביא אותי . כשעניתי לו "לשגרירות ישראל , " ביקש את סליחתי ואמר : " אסיע את האדון רק עד רחוב קרופוטקין פינת וויסנייה , כי אני לא רוצה בעיות . " לשאלתי לאילו "בעיות" הוא מתכוון , ענה " : פעם הסעתי את אחד העובדים שלכם עד פתח הכניסה הראשית . השוטר התורן רשם את מספר המכונית שלי ואחר כך נחקרתי בלי סוף . " * סופר ומו"ל * * גמלאי 'נתיב'
|
|