|
|
עמוד:9
איפה הם היום ? אחדים מהשותפים לעסק הביש , שישבו במאסר במצרים , שוחררו בעסקת חילופי שבויים שנערכה לאחר מלחמת ששת הימים ( עוד אחת מחידות הפרשה היא מדוע לא שוחררו כבר בחילופי השבויים שלאחר 'מבצע קדש . ( ' פיליפ נתנזון נפטר בישראל בחודש מאי " . 2004 האדם השלישי , " אברי אלעד , מפעיל החוליה במצרים , הצליח להימלט ממצרים . הוא פותה להגיע לישראל , הועמד לדין באישומים שונים ונדון ל12- שנות מאסר ( שהופחתו בערעור לעשר שנים , ( שאותו ריצה בבידוד בכלא רמלה . לאחר שריצה את תקופת מאסרו ירד לארצות- הברית ושם נפטר בשנת . 1993 בשנים האחרונות נפטרו ממחלות זיהומיות בכבד ( שלקו בהן בזמן שהייתם בכלא ) מאיר מיוחס ז"ל , ויקטור הלוי ז"ל ופיליפ נתנזון ז"ל . בשנת 1988 נמנתה מרסל ניניו , אחת מחברי החוליה , עם מדליקי המשואות בטקס פתיחת יום העצמאות . אריה אבנרי , מנחה הטקס פתח ואמר " : היום הוא יום היסטורי שבו נסגר מעגל שנפתח לפני 36 שנים . מאז שובם ארצה ב1968- עברו עליהם שנים של סבל ואכזבה , אבל הם הוכיחו נאמנות עילאית למדינה . בהיכרותי אתם גיליתי חבורה מלוכדת ומופלאה של אנשים , שנצרו בלבם את מסכת הייסורים שעברה עליהם בשנות מאסרם הממושך . 14 שנים של עבודת פרך , שלא שברו אותם . אחרי שחזרו ארצה היו להם הרבה שאלות נוקבות אבל הם שאלו אותן בלחש , מפה לאוזן . הם לא רצו להציק ולא רצו לעורר מהומות . חסרה להם ההכרה שהם היו חיילי צה"ל שפעלו על-פי פקודות שניתנו להם , תוך סיכון חייהם . הם ביקשו שכבודם יוחזר להם . " נשיא המדינה משה קצב אמר בטקס " : אני שמח להעניק היום , לאחר יובל שנים , בשם מדינת ישראל , לכם וליקיריכם שאינם עמנו היום , אות הוקרה ותודה על נכונות לבצע שליחות בנאמנות , למען העם והמדינה , בארץ האויב הגדולה ביותר . " האלוף במיל' מאיר עמית , לשעבר ראש אמ"ן וראש ה'מוסד , ' שפעל רבות במהלך השנים למען ההכרה באנשי היחידה , הציג בנאומו כמה עובדות שנויות במחלוקת ושאל שאלות שאין התשובה עליהן ברורה " : יש משפט שגור שנהפך למנטרה : 'מי נתן את ההוראה . ' אני רוצה להגיד דבר אפיקורסי : הוויכוח בין ראש אמ"ן לשר הביטחון דאז , אינו מעניין אותי . לא מעניין אותי מי נתן את ההוראה , מעניין אותי מי האחראי , ולפי דעתי האחראי הוא תמיד הדרג הגבוה יותר - הדרג הפוליטי - שר הביטחון הטיל את האחריות על הדרג הצבאי וברח מאחריות . אני רוצה לגעת בעוד נקודה מטרידה מאוד . ב'מבצע קדש' הייתי אחראי על המבצע מבחינה מבצעית . היו לנו 5 , 000 שבויים ובהם גנרל דיגווי , שהיה השופט של הכלואים . הוא היה בידינו ואנחנו החזרנו את כל 5 , 000 השבויים ואת דיגווי , ולא ביקשנו חזרה את האנשים שלנו . כששאלתי בעניין זה הושב לי ש'עסק הביש' אירע ב , 1954- המשפט היה בשנת , 1955 מדינת ישראל לא הודתה שהיא מעורבת בזה , ואחר כך באה מלחמת סיני , ואנחנו עדיין לא הודינו בכך ולכן לא רצינו להעלות את העניין , כי חשבנו שזה רק יזיק לאסירים ולא יועיל להם - תשובה לגמרי בלתי מספקת . אני יודע שלחברים שלנו שישבו בכלא יש טענות שלא נעשו מספיק מאמצים לשחררם בכל תקופת מאסרם . אינני בטוח שהטענה הזאת נכונה , כי אני יודע שכן נעשו מאמצים . אך נאצר , שהבין מכך שהאסירים חשובים לנו , הקשיח את עמדתו ואמר 'אני לא מחליף שבויים במרגלים . ' אחרי מלחמת ששת הימים פניתי למשה דיין ואמרתי שחייבים לשחרר אותם , והוא השיב לי 'לך לממשלה . ' הלכתי לממשלה , נתנו לי חודש ימים לפתור את הבעיה . ואז אספתי את כל הערביסטים שלנו ואת כל הפסיכולוגים . קיימנו דיון והגענו לידי מסקנה שהבעיה פה היא של כבוד ערבי , ועל זה צריך להתגבר , צריך לעקוף את זה . עבד אל-נאצר מסכים החלטנו לעשות 'תרגיל . ' לקחנו שני קולונלים מצריים שהיו שבויים אצלנו ואשר ידענו שהם מקורבים לנאצר . כתבנו שני מכתבים דומים , ונתנו ביד כל אחד מהם ואמרנו להם ' אתם משוחררים , תנו את המכתב לנאצר . ' במכתב הצענו לו שאנחנו מוכנים לשחרר את כל השבויים המצריים , יש משפט שגור שנהפך למנטרה " : מי נתן את ההוראה " ? האחראי הוא תמיד הדרג הגבוה יותר - הדרג הפוליטי - שר הביטחון הטיל את האחריות על הדרג הצבאי וברח מאחריות מרסל ( ויקטורין ) ניניו , שנדונה ל15- שנות מאסר על חלקה ב"פרשה , " מאזינה לגזר הדין בבית המשפט בקהיר
|
|