במה

מתוך:  > מבט מל"מ > במה

עמוד:15

שב"כ   שבע   רצון .   הניסיון   הוכיח   מעל   לכל   ספק ,   שאין   ולא היה   מקום   לחשש   ולחשד   שקשר   כזה   ייצור   פרצה   בחומת המידור   שדרכה   ינסו   העיתונאים   לחדור   ו"למשוך"   מידע , גם   כזה   ששב"כ   יעדיף   לנצור . לעומת   שב"כ '   , המוסד'   מתעקש   להקפיד   על   הימנעות ממיסוד   הקשר   עם   העיתונות .   שנים   הרבה   מתקיימת מציאות   של   תדרוכים   יזומים   של   ראשי   'המוסד'   לפרשנים בכירים .   תחילה   היו   אלה   תדרוכים   ל"ועדת   העורכים"   ומשזו חדלה   להתקיים ,   התדרוכים   הם   אישיים   ואחדים .   טפטוף אטי   של   החומר ,   נוכח   צימאון   הולך   וגובר   של   העיתונות למידע   בשל   אירועים   המתפרסמים   ברבים  ( תקלות מבצעיות , (   מוליד   כצפוי   את   התפתחות   ההדלפה   ואף   את שכלולה .   מספר   המדליפים   הוא   כידוע   כמספר   האינטרסים המניעים   את   ההדלפה ,   ואין   עליה   שליטה .   למרות   המלצות רבות   בהזדמנויות   שונות '   , המוסד'   מסרב   להכין   את   עצמו כראוי   ל"יום   סגריר"   תקשורתי ,   והנזק   הנגרם   בכל   פעם מעצים   את   תחושת   ההחמצה . בהיותי   דובר   צה"ל ,   ביקש   ממני   ראש   'המוסד'   לייעץ   לו בדחיפות   בעניין   מסוים .   הוא   זימן   אותי   אליו   ביום   שני , 23 / 2 / 1998   מעט   לפני   חצות "   . אני   מבקש   שתייעץ   לי   איך למנוע   פרסום   בתקשורת   של   מעצרו   של   עובד   שלי   בברן שווייץ"   אמר "   . אני   זקוק   ליממה   של   שקט   כדי   לסכם   עם המקומיים   את   שחרורו . "   הנחתי   שהאיש   נעצר   בשעות הערב   המוקדמות ,   אבל   שאלתי   מתי   אירע   הדבר "   . ביום חמישי"   השיב   רמ"סד .   אמרתי   לו   שאני   מופתע   מכך   שהדבר לא   פורסם   ולדעתי   הוא   חי   על   זמן   שאול   והדבר   לבטח יתפרסם .   הצעתי   לו   לכנס   מיד ,   עוד   באותו   הלילה ,   את הפרשנים   והכתבים   הבכירים   ולספר   להם   על   האירוע . הצעתי   שיסביר   את   נחיצות   היממה   לדחיית   הפרסום והבטחתי   לו   שהכתבים   ילכו   אתו .   עוד   הצעתי   שיבטיח לכתבים   לעדכן   אותם   למחרת   וכי   ישיב   על   שאלותיהם לקראת   פרסום   הדברים ,   במועד   הנוח   יותר   מבחינתו .   בכך , יעצתי   לו ,   תרוויח   זמן ,   ויותר   מזה   -   תרוויח   את   אמונם   של הכתבים "  ; יוזמה   תקשורתית"   בלשון   אנשי   המקצוע .   זו הייתה   תגובתו "   : ביקשתי   שתייעץ   לי   איך   למנוע   את   הפרסום ואתה   בא   ומציע   לי   לשתף   את   התקשורת   בפרשה .   אין   לי צורך   בעצה   כזאת . "   נפרדנו   דקות   אחדות   אחר   חצות וכשנכנסתי   למכוניתי ,   טלפן   אליי   הקצין   התורן   בחמ"ל דו"צ ,   להקריא   לי ,   כמדי   לילה ,   את   כותרות   העיתונים   של מחר "   . יש   כותרת   מוזרה   של   רון   בן   ישי   ב'ידיעות   אחרונות , ' על   איש   'המוסד'   שעצור   כמה   ימים   בשוויץ"   אמר .   התברר שבעוד   רמ"סד   מחפש   דרך   למנוע   את   הפרסום ,   המידע נהפך   לנחלת   העיתונאי ,   המערכת   שלו ,   עובדי   הדפוס והמפיצים .   גם   אחרי   הפרשה   הזאת ,   נמנע   'המוסד'   מלמסד מערך   של   ייעוץ   תקשורתי   וקשר   עם   העיתונות .   וימי   הסגריר הבאים   הרי   לא   איחרו   להגיע . אין   צל   של   ספק ,   במציאות   התקשורתית   של   העידן   המודרני , בסביבה   עתירת   ערוצים   שאנו   חיים   בה '   , המוסד'   חייב לעצמו   בראש   ובראשונה ,   אבל   גם   לאזרחי   המדינה ,   למסד קשר   איכותי   עם   העיתונות '   . המוסד'   חייב   להבין   את   מה שאמ"ן   הבין   לפני   עשרות   שנים   ואת   מה   ששב"כ   למד   היטב בעשור   האחרון ,   שהעיתונות   אינה   אויב ;  שמידה   נכונה   של שיתוף   פעולה   אין   פירושה   התפרקות   מכל   הנכסים . אדרבה   -   קשר   טוב ,   נבון   ואיכותי ,   יביא   תועלת   לכל   הצדדים וימנע   תקלות   מיותרות .   גם   תדמית   היא   ערך   שכדאי להשקיע   בו . ' המוסד' חייב להבין את מה שאמ"ן הבין לפני עשרות שנים ואת מה ששב"כ למד היטב בעשור האחרון , שהעיתונות אינה אויב במה ניו זילנד החדשה חיים חפר אני   מביט   אל   הילטון   טאבה ,   אל   המלון   הקרוע / אל   המתים   בשקי   הפלסטיק ,   אל   פצוע   ועוד   פצוע / אל   דקל   שפל   צמרת ,   אל   חושה   בדואית   שרופה / אל   חוף   של   זהב   וים   נוגעים   בשמים ,   מרפא   לנפש עייפה / והכל   מת !  נאסף   אל   אש   חומרי   הנפץ / והתכלת   והשלווה   נותרו   שם   כמו   געגועים   שאין בהם   כל   חפץ // ואני   הולך   משלוותה   של   סיני   אל   שלוותה   של   ניו זילנד   החדשה / ממשלתם   לא   איתנו ,   להם   ולליבם   כנראה   אינה נוגעת   שעתנו   הקשה / והשלוה   הצינית   הזאת   מותירה   אותי   נרעש   ומאוכזב / בין   אם   התקרית   המפורסמת   הינה   אמת   או   סתם סיפור   כזב / הם   שכחו   את   מורשת   ה , ansac-   ששמם   חקוק בדברי   הימים / את   החיילים   מן   האוקיינוס   השקט ,   שתמיד   ידעו לצד   מי   הם   נלחמים / אך   בעיקר   ידעו   בתוך   תוכם   ובעומק   נשמתם / כי   במלחמה   נגד   הרשע   אין   מקום   לכסיל   ולתם // אין   מוסד   או   סוכנות   ביון   בעולם   שאינו   עוסק בכיסוי   והסוואה / ראינו   סרטים ,   קראנו   ספרים ,   שמענו   על   נפילות וידענו   גם   הנאה / פגשנו   את   לוחמי   הסתר   הללו   שהישגיהם   נותרו בעלטה   אך   את   מעידותיהם   כל   העולם   ראה / כי   הם   בתחבולות   עושים   את   מלחמתנו   והם   יפי הנפש   המסכנים   את   נפשם   יום   יום   ושעה   שעה // במדינות   נאורות   מבינים   זאת   ומדרכונים   מזויפים וסוכנים   שנתפסים   מעלימים   עין / יודעים   שהם   אינם   סוחרי   סמים   או   חברי   "מאפיה" ואינם   בני   קין / אבל   אל   ממשלת   ניו   זילנד   וראשיה   נוהג   זה   לא חדר   עדיין / הם   לא   היפנו   ראש ,   הם   לא   הגמישו   חוק / כי   מה   איכפת   להם   הטרור   -   הוא   הרי   זורע   רצח במדינה   ההיא   הנמצאת   רחוק ,   רחוק / והם   תובעים   שנשפיל   את   ראשינו   ונבקש   מהם סליחה / וכך   יוכלו   בנחת   לרעות   את   צאנם   בשלווה ובמנוחה // ואני   תובע   את   התנצלות   ממשלת   ניו   זילנד   החדשה / היא   נתנה   יד   לא   נסלחת   וסיוע   דווקא   לטרור , במלחמה   שלנו   הנואשה / והרבה   שנים   לא   ימחקו   מפניה   את   כתם   הבושה .

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר