|
|
עמוד:32
ידיעות על פעילים נאו-נאציים באירופה . באותו הלילה נענה גמליאל להזמנת הפעיל הנאו-נאצי ללון בביתו , ולמחרת ליווהו מארחו לתחנת האוטובוס ונפרד ממנו בחמימות ... סיקור כנסים בין-לאומיים אחרי שביסס גמליאל את מעמדו כעיתונאי ערבי , סבר המטה שאפשר להטיל עליו לסקור כנסים בין-לאומיים שבהם לא הייתה לישראל דריסת רגל כמשתתפת מן המניין או כמשקיפה . כשהתקיימה בשנת 1960 ועידת העמים האפרו-אסיאניים בקונקרי , בירת גינאה , הוטל על גמליאל לסקור אותה . לפני הפתיחה הרשמית פנה גמליאל לראש משלחת פלסטין , בירכו , וכעיתונאי הציע שיעמוד לרשותו ולעזור לו ככל יכולתו . זה קירב את גמליאל אליו ועשה אותו לאיש אמונו . בדרך זו הושג חומר בעל ערך רב . גמליאל סיפר אנקדוטה משעשעת מאותה ועידה : שגריר ישראל בגינאה אז , שלמה הלל , ניסה להשתתף בוועידה בלי שהוזמן , ונתבקש מהמשתתפים הערביים לעזוב את האולם . באחד הימים פנה המלווה הגינאי של המשלחת הפלסטינית לגמליאל ואמר לו " : אולי זאת חוצפה מצדי , אך בכל פעם שאני רואה אותך , אני נזכר בשגריר ישראל . " בתגובה חייך גמליאל , ציין שאכן זו חוצפה , ושאל אותו מדוע הוא נזכר דווקא בשגריר ישראל כשהוא רואה אותו . הוא השיב שגמליאל נמוך קומה ושזוף , כמו שגריר ישראל ! נוכח היכולת שהציג גמליאל לסקר כנסים בין-לאומיים , הוחלט לשגרו לסקור ועידות בין-לאומיות נוספות שעסקו בבעיה הפלסטינית . ישראל ראתה חשיבות רבה בקבלת פרטים על עמדת המשלחות הערביות בוועידות שעסקו בנושא הפלסטינים ועל תכסיסים שמדינות ערב התכוונו לנקוט כדי שיתקבלו בעצרת האומות המאוחדות החלטות לפי עמדתן . לקראת יציאת גמליאל לוועידות אלה נוסחו הנחיות לנושאים שהיה אמור לשים בהם דגש : * לפתח קשרים חברתיים וידידותיים עם חברי המשלחות הערביות על מנת לדלות פרטים על דיוניהן הפנימיים . * סיקורו כעיתונאי יתבסס על העיתונים שעמד עמם בקשר . בהגיעו לאחד הכנסים נתקל גמליאל בחברי המשלחת הפלסטינית , שאחד מהם השתתף בכנס בבירת גינאה . הללו נהגו כלפיו חשדנות משום שתהו מי מימן לו את מסעותיו לסיקור הכנסים . לבירור סוגיה זו החליטו הפלסטינים לשכור בלש פרטי , כדי שיעקוב אחריו ויברר עם מי הוא קשור . גמליאל , שהיה ער לחשדנות זו , סבר שיצליח לשכנעם שכן לדעתו עדיין היו בידיו קלפים רבים . זמן-מה אחר כך , הגיעו מארצות ערב עיתונים ובהם מאמריו . גמליאל הפיץ את השמועה שהגיעו לידיו העיתונים , אך עדיין לא הראה אותם לאיש . הוא חש שידיעה זו שינתה את היחס כלפיו , וכולם החלו להסביר לו פנים . כאשר הציג גמליאל למשלחת הסורית מאמר שהיה חתום עליו ובו שבחים על משלחתם ועל המשלחת הפלסטינית , מיד חש שגוברת האהדה כלפיו . שלא כהסתייגותם מקודם , הם הזמינו אותו להצטרף לחבורה , ולראשונה כיבדו אותו בקפה . גמליאל בראייה לאחור בדיעבד , כשנשאל גמליאל אם לא פחד או לא חשש לנהוג בתעוזה שאולי גבלה בקלות דעת , הוא ענה כי באותו הזמן הייתה גישתו פטליסטית במידת-מה . לדעת גמליאל הועיד אותו הגורל להיות במקום מסוים , כדי שיתרום את חלקו לבניית הארץ . עוד בהיותו בהכשרה , סיפר , קיבל את ספרה של חנה סנש ובו קרא את משפט השאלה " : האם ידע כל אחד מאתנו לעמוד במקום שייעד לו גורלו . " ? לפי עדותו אמירה זו השפיעה עליו לאורך כל הדרך . על פועלו של גמליאל אפשר ללמוד ממה שכתב העיתונאי איתן הבר , לאחר כנס שקיים המוסד בספטמבר , 1999 לרגל ציון יובל להקמתו : " לקראת סוף הערב החגיגי עלו על הבמה גמליאל , אשתו ובתו . עמד האיש על הבמה וסיפר איך במשך 18 שנים 18 , שנים !!! בארצות ערב ובחו"ל , היה סוכן מודיעין של עם ישראל . איך הגיע לתפקידים בכירים במסגרות ערביות , איך חי בזהות ערבית שאולה , איך התרפק על שירי עבד אל-ווהאב , איך מת תינוקו הראשון , איך נולדה בתו הראשונה , ואיך כל כך השתוקק פעם אחת , רק פעם אחת , להיכנס לבית הכנסת בעיר מגוריו , כדי להיזכר בשורשיו היהודיים , ומיד לנוכח האלפים בלטרון , קרא בהטעמה מן הקוראן , כאילו היה ראשון בניו של הנביא מוחמד . סיפרה אשתו שהייתה לצדו תמיד , על לילות הגעגועים . סיפרה בתו על זהותה המוסלמית בארץ אחת וזהותה הנוצרית בארץ אחרת , ואיך ולמה קראו לה סמירה ( כדי שבשובם אי פעם לישראל יסירו את ה"סמך" ויקראו לה מירה . ( בקהל ישבו אלפי מקצוענים שהבינו , בלי אומר ומילים , כי טעות אחת , אחת בלבד , במשך 18 שנים , וגמליאל היה מתנדנד על חבל בכיכר העיר , ומאות אלפי ערבים יורקים על גופתו . [ ... ] בדרך הביתה , לתל אביב , רק זאת חשבתי : כמה גמליאלים כאלה מסתובבים בחיינו . " ? גמליאל הלך לעולמו בשנת . 2002 הוא ייזכר כבן נאמן לארצו שהקדיש למענה את חלק הארי מחייו . טעות אחת , אחת בלבד , במשך 18 שנים , וגמליאל היה מתנדנד על חבל בכיכר העיר החומר המודיעיני שהצליח גמליאל לספק בתקופת פעילותו נחשב למידע בעל ערך רב גמליאל כהן ז"ל
|
|