קתדרה מזרח תיכונית

עמוד:26

קתדרה מזרח תיכונית איראן במלאות 25 שנים למהפכה : מצוקה , אכזבה וחשבון נפש פרופ' דוד מנשרי מזרחן באיראן מתחולל מאבק אמיתי ומהותי על התורה המהפכנית ודרכי יישומה . נוכח הניסיון של מאת השנים האחרונות , נראה שהעם באיראן לא יהסס לומר את דברו גם הפעם המהפכה   האסלאמית   באיראן   ( 1979 )   הייתה   נקודת   מפנה חשובה   בתולדות   איראן   והאזור   בכלל .   נישאים   על   גלי ההתלהבות   המהפכנית   שהביאה   אותם   לשלטון ,   שאפו שליטיה   החדשים   של   איראן   לנצל   את   תורתם   המהפכנית כאמצעי   לריפוי   חולייה   הרבים   של   החברה . 25   שנים   אחרי   המהפכה ,   איראן   שרויה   בחשבון   נפש   נוקב . אמנם   עדיין   שולטים   באיראן   תלמידי   האייתולה   ח'מיני   והם מצליחים   -   לפחות   לפי   שעה   -   לשמור   על   מידה   של   יציבות פוליטית .   אולם   לשליטיה   האסלאמיים   של   איראן   החדשה לא   הייתה   תפיסת   השלטון   תכלית ,   אלא   רק   האמצעי   לקדם את   החברה   והמדינה ,   ומטרה   זו   עדיין   רחוקה   מהגשמה . אכן ,   רבות   מהתקוות   שהניעו   את   מחוללי   המהפכה   לא   זכו למימוש ,   ובראשן   השאיפה   לשפר   את   המצב   הכלכלי  ( בעיקר לבני   השכבות   הנמוכות )  ולהשיג   מידה   רבה   יותר   של   חופש . גם   היקף   השפעת   המהפכה   מעבר   לגבול   -   הרעיון   הראשוני של   "ייצוא   המהפכה -   "   לא   הוגשם ,   למעט   יוצאים   מן   הכלל מעטים  ( כמו   בקרב   החיזבאללה   בלבנון . (   ארצות-הברית , שנואת   נפשה   של   איראן   המהפכנית   "   - השטן   הגדול"   בז'רגון המהפכני   -   נעשתה   למעצמה   היחידה   והיא   מקיפה   עתה   את איראן   כמעט   מכל   עבריה .   גם   המזרח   התיכון   אינו   מה שרצתה   איראן   שיהיה   והשפעתה   של   איראן   נותרה   מוגבלת . איראן   חשה   מאוימת   לא   פחות   משהיא   מאיימת   על   שכנותיה , היא   מגיבה   לאירועים   יותר   משהיא   יוזמת   אותם .   אכן ,   איראן אינה   מה   שציפו   מחוללי   המהפכה   להפכה   לפני   שנות   דור . האידאל   המהפכני   רחוק   מהגשמה . כמו   בכל   תנועה   אידאולוגית   במעבר   מאופוזיציה   לשלטון , ניכרו   בהדרגה   סימנים   של   פרגמטיזם .   זו   לא   הייתה   תוצאת בחירה   מכוונת   אלא   תוצאת   אילוצי   המציאות   הכופים   תדיר התחשבות   גוברת   בתנאי   המציאות   בקביעת   המדיניות . השינוי   החל   עם   תפיסת   השלטון ,   הוא   גבר   בעת   המלחמה בין   איראן   לעיראק   , ( 1988-1980 )   התעצם   עקב   פטירתו   של אייתולה   ח'מיני   ( 1989 )   והגיע   לשיאו   אחרי   שנבחר   ח'אתמי לנשיאות   . ( 1997 )   אולם   נחלקו   הדעות   בשאלה   איזו   מידה של   שינוי   ראוי   להתיר ,   באילו   תחומים   ובאיזה   מינון .   אף ששני   פלגי   המשטר   -   המכונים   תדיר   "פרגמטים"   ו"שמרנים - " תומכים   באותה   שיטה   מהפכנית ,   חילוקי   הדעות   ביניהם מהותיים .   לעומת   הטוענים   כי   ייקוב   הדין   את   ההר   וכי   יש להמשיך   בתורה   הראשונית ,   גברו   הקולות   המצדדים   בשינוי , ברפורמה   ובסיגול   התורה   לתנאי   המציאות .   מאבק   פנימי   זה הוליד   מציאות   שבה   המדיניות   נזילה ,   דואלית   ובלתי עקיבה   ובתוך   כך   כוללת   ניגודים   פנימיים   ומגמות סותרות . לפרגמטים   יתרונות   ניכרים :   הם   זוכים   לגיבוי   ניכר   בחברה ותורתם   מציאותית   הרבה   יותר   -   היא   נובעת   למעשה   מקשיי המציאות   ומבקשת   לענות   עליהם .   מנגד ,   לשמרנים   יש יתרונות   ניכרים   לא   פחות :   הם   מדברים   בשם   אללה ,   הם נהנים   מתמיכה   חשובה   של   הצבא   וכוחות   הביטחון   והם נראים   נחושים   לשמור   על   שלטונם ,   אפילו   במחיר   של   דיכוי מתנגדיהם   באלימות   -   אנשי   דת   בכירים   נותנים   הצדקה דתית   לדיכוי   וכוחות   הביטחון   מציעים   את   שירותיהם   לכך . לרפורמיסטים   חולשות   מובנות   נוספות :   עם   כל   ההבדלים בין   שני   הפלגים ,   הרי   גם   הם   חלק   מהשיטה   המהפכנית . ח'אתמי   נבחר   למעשה   כדי   להציל   את   המהפכה   ולא   לחסלה . יש   גבול   למידת   נכונותו   להנהיג   את   תהליך   השינוי .   למעשה , בכל   מאבק   בין   ח'אתמי   לשמרנים ,   נאלץ   הנשיא   לסגת . הנשיא   ח'אתמי ,   כך   העיד   עליו   לאחרונה   אחיו  ( מחמד   רזא ח'אתמי , (   אינו   איש   של   עימותים .   הוא   לא   הצליח   אף   לתמוך באלה   שתמכו   בו .   לאחרונה   אף   הגבירו   השמרנים   את   כוחם , כפי   שמתבטא   בתוצאות   הבחירות   לפרלמנט  ( מג'לס )  שנערכו בפברואר .   הנשיא   לא   נלחם   למניעת   פסילתם   של   כה   רבים מתומכיו .   לא   רק   השמרנים   נואשו   ממנו ,   גם   חלק   גדול מתומכי   הרפורמה   נכזבו   מדרכו . חשוב   לא   פחות :   נושאים   העומדים   בראש   ההתעניינות   של ארצות-הברית  ( ושל   ישראל -  (   נשק   בלתי-קונוונציונלי , טרור ,   נשק   גרעיני ,   טילים   -   אינם   בתחום   אחריות   הנשיא כלל   ועיקר .   ברגע   של   אמת ,   השאלה   אינה   באיזו   מידה תומכים   אנשי   הרוח   באיראן   ברפורמה   או   כמה   פתיחות   יש בעיתונות   האיראנית ;   השאלה   היא   מי   רשאי   להפעיל חומיני , פטירתו העצימה את השינוי

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר