מדיניות הסיכול הממוקד - היבטים משפטיים

עמוד:34

מדיניות הסיכול הממוקד - היבטים משפטיים בימים שאחרי חיסול השיח' יאסין , עולה שאלת הלגיטימיות של הסיכולים הממוקדים ביתר שאת . שי ניצן , המשנה לפרקליטת המדינה לתפקידים מיוחדים , מציג את העמדה המשפטית של מדינת ישראל בנושא , כפי שהוצגה בתשובה לעתירה החדשה שהוגשה לבג"צ שי ניצן המשנה לפרקליטת המדינה לתפקידים מיוחדים זה   למעלה   משלוש   שנים   נתונה   מדינת   ישראל   במאבק   חסר פשרות   עם   ארגוני   הטרור   הפלסטיניים .   גורמי   טרור   אלה אחראים   לפעולות   טרור   מחרידות   שאין   להן   תקדים ,   המופנות כלפי   ישראלים   באשר   הם ,   גברים ,   נשים   וטף .   פעולות   הטרור כוללות   פיגועי   ירי ,   הנחת   מטענים ,   ירי   טילים   ופיגועי התאבדות .   מטרתן   לזרוע   מוות   והרס   ביעדים   ישראליים   - יישובים ,   שווקים ,   מסעדות ,   תחבורה   ציבורית ,   וכל   מקום אחר   שיד   המרצחים   משגת . הנתונים   ה"יבשים"   מציירים   תמונה   קשה   זו   במלוא   חומרתהמאז   סוף   ספטמבר   2000   ועד   לסוף   דצמבר   2003   בוצעו למעלה   מ 19 , 000-   פיגועים   שהביאו   לידי   מותם   של   למעלה מ900-   ישראלים   ולפציעת   למעלה   מ 6 , 000-   אחרים .   תופעה אכזרית   במיוחד   היא   תופעת   פיגועי   ההתאבדות   של   מחבלים פלסטיניים   בלב   ריכוזי   האוכלוסייה   הישראלית .   את   הפיגועים האלה ,   הנתפסים   בקרב   ארגוני   הטרור   כ"נשק   אסטרטגי , " תיארו   ארגוני   זכויות   אדם   בין-לאומיים   כ"פשע   נגד   האנושות . " פעילות   הטרור   הקשה   חייבה   את מדינת   ישראל ,   באמצעות   גורמי הביטחון ,   לנהל   מאז   ספטמבר 2000   לחימה   עקשנית   בטרור   - לחימה   הנמשכת   גם   בעצם   ימים אלו .   על   לחימה   זו   ניתן   ללמוד , בראש   ובראשונה ,   מהמציאות בשטח   -   מספר   הפיגועים , תקריות   הירי   וחילופי   האש ,   היקפי   הכוחות   הפרוסים   בשטח , הסיכול   המתמיד   של   פעולות   טרור ,   תחומי   הפעילות הביטחונית   השוטפת ,   הסיכון   היום-יומי   שבו   נתונים   החיילים והנפגעים   הרבים   שגבה   העימות   ועודנו   גובה .   צירופם   של נתונים   אלה   מעיד   על   הלחימה   שנתונה   בה   מדינת   ישראל ואף   גרם   לראיית   המצב   כ"עימות   מזוין . ( Armed Conflict )  "   למונח   זה   יש   משמעות   רבה   מבחינת   המשפט   הבין-לאומי , שכן   מצב   זה   מקביל   מבחינה   משפטית   למצב   של   "מלחמה . " לפיכך   חלים   על   הנדון   דיני   המלחמה . בתגובה   למתקפת   הטרור   האמורה ,   ובמסגרת   זכותה   וחובתה של   מדינת   ישראל   להגן   על   עצמה   ולספק   ביטחון   לאזרחיה , נוקטים   גורמי   הביטחון   צעדים   ביטחוניים   ומבצעיים   שונים כנגד   פעילי   הטרור . אחת   מדרכי   הפעולה   במאבק   בטרור   היא   "הסיכול   הממוקד . " בפעולה   זו   פוגעת   המדינה   במחבלים   הנוטלים   חלק   פעיל בלחימה ,   וזאת   על   ידי   הטלת   פצצות   ממטוסים ,   שיגור   טילים ממסוקים   ועוד . לפני   כשלוש   שנים   הוגשה   עתירה   ראשונה   נגד   מדיניות הסיכול   הממוקד ,   ובה   נדרשה   המדינה   להפסיק   לבצע   פעולות כאלה .   את   העתירה   הגיש   חבר   הכנסת   מחמד   בארכה  ( בג"ץ 5872 / 01   חה"כ   בארכה   נ'   מדינת   ישראל  ( לא   פורסם . (( בתגובה   שהגישה   לעתירה   זו ,   ציינה   המדינה   כי   כחלק   מסיכול פעולות   הלחימה   של   האויב ,   דיני   הלחימה   שהם   חלק מהמשפט   הבין-לאומי   המנהגי   החלים   על   מצב   של   עימות מזוין   מן   הסוג   המתקיים   באזורנו ,   מתירים   לפגוע   בעת   ביצוע פעולות   לחימה ,   במי   שזוהה   בוודאות   כמי   שפועל   לביצוע פיגועים   בנפש   נגד   מטרות   ישראליות .   הדבר   נובע   הן   מדיני המלחמה   באופן   כללי   והן   מעקרון   זכות   ההגנה   העצמית באופן   קונקרטי . המדינה   הדגישה   כי   אנשים   אלה   הם   אויב   הלוחם   בישראל לכל   המשתמע   מכך ,   בביצוע   פיגועים   קטלניים   ומתוך   כוונה לבצע   פיגועים   נוספים ,   בלא   כל   פעילות-נגד   מצד   הרשות הפלסטינית .   כוחות   הביטחון   פועלים   נגד   אנשים   אלה   כדי למנוע   פגיעה   בנפש ,   וזאת   בהתקיים   התנאים   והסייגים הנדרשים   לכך . כללים   אלה ,   המתירים   פגיעה באויב ,   חלים   בראש   ובראשונה על   חיילים   הלוחמים   בישראל ועל   חברי   ארגונים   הלוחמים בישראל .   אולם   הם   חלים   גם   על אזרחים   הנוטלים   חלק   ישיר במעשי   האיבה .   אכן ,   ככלל ,   דיני המלחמה   מקנים   לאזרחים חסינות   מפני   פגיעה .   עם   זה   אזרח   שנוטל   חלק   ישיר   במעשי האיבה   מאבד   את   חסינותו   האמורה ,   ומותר   לפגוע   בו   כדי לסכל   את   כוונותיו   לבצע   פעילות   עוינת   בעתיד .   כך   נקבע במגוון   מקורות   של   המשפט   הבין-לאומי ,   לרבות   במדריך " הצלב   האדום . "   על   פי   כללי   המשפט   הבין-לאומי   האלה פועלת   מדינת   ישראל . עוד   הדגישה   המדינה   בעניין   פעילות   צה"ל   וגורמי   הביטחון , כי   פעולות   סיכול   כאלה   אינן   ננקטות   אלא   כצעד   חריג , בפעילות   שגורמי   הביטחון   וצה"ל   סבורים   שאין   לה   חלופה אחרת ,   ומטרתה   להציל   נפשות ,   פשוטו   כמשמעו .   פעילות זו   נשקלת   ברמות   הגבוהות   ביותר ,   וצה"ל   ומערכת   הביטחון , על   דעת   הדרג   המדיני ,   רואים   בה   את   חובתם .   הפעילות ננקטת   בזהירות   רבה   ורשויות   הצבא   הונחו   על   ידי   היועץ המשפטי   לממשלה   והפרקליט   הצבאי   הראשי   לפעול   בתחום זה ,   כבאחרים ,   אך   ורק   על   פי   הוראות   המשפט   הבין-לאומי הנוגעות   לדיני   הלחימה ,   שתמציתן   הובאה   לעיל . לפיכך   טענה   המדינה   בתשובתה   כי   דין   העתירה   להידחות . עוד   טענה   המדינה   שיש   לדחות   את   העתירה   על   הסף   גם בשל   מגוון   טענות   סף   שפורטו   בתשובה .   הטענה   הראשונה והמרכזית   בנדון   הייתה   כי   פעולות   הלחימה   הצה"ליות שנעשות   במסגרת   אירועי   הלחימה   המתרחשים   באזורים , המשפט הבין-לאומי מניח שקיימת אפשרות שפעילות לחימתית תפגע בחפים מפשע , ונקבע בו כי פגיעה זו אינה אסורה כל עוד היא פרופורציונלית לתועלת הצבאית שבפגיעה ביעד מסוים

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר