|
|
עמוד:31
בא לפגשו ולשכנעו לחזור לאדיס אבבה . הקיסר השתכנע ונתקבל בברכה כששב . " מאבק מתמיד קיים בין המשפחה למדינה" אמר פעם ג'ורג' מור . ולעומתו אמר ג'וזף קוק ש"רק הבית יכול ליצור מדינה . " הצצה נדירה אל חייו הפרטיים של איסר הראל . נכדו של איסר - איתי ערד " מצד אחד עוצמה של ראש מוסד , ומצד אחר רגישות של ילד" תמיד השתעשענו מתיאור העיתונאים את האיש הקטן שמטיל אימה סביבו . אך אנחנו מכירים דמות אחרת לגמרי מתחת לתדמית הקשוחה . אנחנו מכירים את עיניו הנוצצות מהתרגשות , את רגישותו למשמע סיפור אנושי או הישג שלנו בבית ספר ובלימודים , את הדאגה בקולו כשהיינו חולים או כשישב בחוסר שקט לשמוע שהגענו בשלום ליעד הנסיעה שלנו . אני זוכר שיום אחד צפיתי אתו יחד בסרט נאיבי , וסבא ישב ופשוט לא היה יכול להחניק דמעה . באותו הרגע התפעלתי איך אפשר שבגוף הקטן שלו יש מרכז עוצמה של ראש המוסד מצד אחד , ורגישות אמיתית שיכולה להיות רק לילד , מצד אחר . רק היום כבוגר אני מבין שהמרקם של שני ניגודים שונים כל כך , הוא שיצר את דמותו המיוחדת של סבא . שאלתי את אחותי מה היא זוכרת הכי הרבה מסבא ? היא ענתה "הסיסמה 'איסר לא צריך . "' זו הייתה סיסמה שקבעה סבתו כשהיה ילד - היא הביעה את עצמאותו כילד ואת יכולתו להסתדר בעזרת עצמו עם המעט שהיה . במובן הזה סבא לא נשתנה כלל גם בעתות של שפע . יום אחד קרא סבא בחיוך , את דברי עיתונאי צעיר שכתב על לשכתו בביתו שבצהלה , המשקיפה אל פתח החצר והמאפשרת לסבא לפקח על הנכנסים לחצר . החדר שדיבר עליו העיתונאי אמנם קיים , אבל סבא בחר במשרד דווקא , כי הוא חדר קטן ועורפי , מלא ספרים וניירות . סבא חיפש ונצר שם שקט ופרטיות . סבא היה קודם כול בן אדם פרטי בעל מוסר עבודה ספרטני , שמעולם לא חיפש את אור הזרקורים . אם נוכל לאמץ רק חלק מתכונותיו אזי נהיה בני מזל . קודם כול , הדבקות הבלתי מתפשרת במטרה , והאמונה כי הכול אפשרי תמיד , אם יש רצון . עוד אחד מערכיו שאנו מבקשים להביא פה , הוא הכבוד לזולת . צריך לראות באיזה כבוד מלכים הוא היה נוהג בעוזריו האישיים כשהיה בתפקיד או בבעלי מלאכה שטיפלו בביתו - בלי שמץ של יוהרה או עודף של כבוד עצמי . אימא תמיד מציינת שבכל מקום שהלך ברחוב וזיהו אותו , מצאו לנכון לגשת ולומר לו מילה טובה של הערכה , והוא היה מתפעל מכך שוב ושוב ונבוך שעדיין מכירים אותו . אומרים שהדרך הטובה יותר מלחזות את העתיד היא רק ליצור אותו , ומבחינה זו סבא הוא מקור ההשראה שלנו . אני בטוח שתסכימו עם דעתי , שאילו היה בא היום , היה מגיע 15 דקות מוקדם מאתנו , ממתין לנו בדריכות אופיינית , ומודה לכולם בביישנות ובפורמליות על שהגיעו לכאן הערב . אני אעשה כן בשמו . משפחת גולומב שקלט איסר בעלייתה ארצה . אם המשפחה מספרת : לפני 47 שנים , כשעלינו מברית-המועצות הוא היה לנו אח בכור , חם , אכפתי , רגיש ועדין , פרקטי והחלטי מאוד . אח שדואג לפרנסתנו ולחשבוננו בבנק - עד כדי כך . העלייה הייתה בשבילו קודש-קודשים ועולה בפרט , לא פחות מזה . את תרומתו של איסר למשפחתנו אי אפשר למדוד ולתאר . השפעתו על חיינו הייתה מכרעת . רק לפני ארבע שנים פרשנו לגמלאות מהעסק שהקמנו בעזרתו . הכרנו את איסר ורבקה דרך בתנו שהתארחה בביתם כשבוע ימים במסגרת עלייה . היא כבשה את לבם והם החזירו לה שפע אהבה ופינוקים בלתי נשכחים . באחד הביקורים התעניין בפרנסתנו וסידר לשרגא הלוואה וערבויות , נשארנו פעורי פה . איזו אכפתיות , איזה טוהר לב - איפה הם האנשים ההם ? יום אחד בא ואמר 'עכשיו אני מלווה לכם 3 , 000 לירות , בעל עסק בלי אמצעים הוא לא בעל עסק . ' הוא נתן בנו אמון מלא בלי חתימה ובלי קבלה . אחר כך שאלנו 'איסר , איך נחזיר את החוב ' ; ' ? מתי שיהיה תחזירו , ' השיב . רק אחרי חמש שנים החזרנו הכול . כשראה תוספת של ריבית והצמדה - זעם ' . אבל איסר , אני לא קרוב משפחה , למה שתפסיד לבן אדם זר ' ? כלום לא עזר ... ואז אמר 'כאשר יבוא עולה חדש ומצבו יהיה כמצבכם , תעזרו לו כמו שעזרנו לכם . ' איתי ערד , חיים ישראלי , נחום אדמוני ודוד שומרון צילום קסטרו ראובן :
|
|