|
|
עמוד:26
קתדרה מזרח תיכונית איראן במלאות 25 שנים למהפכה : מצוקה , אכזבה וחשבון נפש פרופ' דוד מנשרי מזרחן באיראן מתחולל מאבק אמיתי ומהותי על התורה המהפכנית ודרכי יישומה . נוכח הניסיון של מאת השנים האחרונות , נראה שהעם באיראן לא יהסס לומר את דברו גם הפעם המהפכה האסלאמית באיראן ( 1979 ) הייתה נקודת מפנה חשובה בתולדות איראן והאזור בכלל . נישאים על גלי ההתלהבות המהפכנית שהביאה אותם לשלטון , שאפו שליטיה החדשים של איראן לנצל את תורתם המהפכנית כאמצעי לריפוי חולייה הרבים של החברה . 25 שנים אחרי המהפכה , איראן שרויה בחשבון נפש נוקב . אמנם עדיין שולטים באיראן תלמידי האייתולה ח'מיני והם מצליחים - לפחות לפי שעה - לשמור על מידה של יציבות פוליטית . אולם לשליטיה האסלאמיים של איראן החדשה לא הייתה תפיסת השלטון תכלית , אלא רק האמצעי לקדם את החברה והמדינה , ומטרה זו עדיין רחוקה מהגשמה . אכן , רבות מהתקוות שהניעו את מחוללי המהפכה לא זכו למימוש , ובראשן השאיפה לשפר את המצב הכלכלי ( בעיקר לבני השכבות הנמוכות ) ולהשיג מידה רבה יותר של חופש . גם היקף השפעת המהפכה מעבר לגבול - הרעיון הראשוני של "ייצוא המהפכה - " לא הוגשם , למעט יוצאים מן הכלל מעטים ( כמו בקרב החיזבאללה בלבנון . ( ארצות-הברית , שנואת נפשה של איראן המהפכנית " - השטן הגדול" בז'רגון המהפכני - נעשתה למעצמה היחידה והיא מקיפה עתה את איראן כמעט מכל עבריה . גם המזרח התיכון אינו מה שרצתה איראן שיהיה והשפעתה של איראן נותרה מוגבלת . איראן חשה מאוימת לא פחות משהיא מאיימת על שכנותיה , היא מגיבה לאירועים יותר משהיא יוזמת אותם . אכן , איראן אינה מה שציפו מחוללי המהפכה להפכה לפני שנות דור . האידאל המהפכני רחוק מהגשמה . כמו בכל תנועה אידאולוגית במעבר מאופוזיציה לשלטון , ניכרו בהדרגה סימנים של פרגמטיזם . זו לא הייתה תוצאת בחירה מכוונת אלא תוצאת אילוצי המציאות הכופים תדיר התחשבות גוברת בתנאי המציאות בקביעת המדיניות . השינוי החל עם תפיסת השלטון , הוא גבר בעת המלחמה בין איראן לעיראק , ( 1988-1980 ) התעצם עקב פטירתו של אייתולה ח'מיני ( 1989 ) והגיע לשיאו אחרי שנבחר ח'אתמי לנשיאות . ( 1997 ) אולם נחלקו הדעות בשאלה איזו מידה של שינוי ראוי להתיר , באילו תחומים ובאיזה מינון . אף ששני פלגי המשטר - המכונים תדיר "פרגמטים" ו"שמרנים - " תומכים באותה שיטה מהפכנית , חילוקי הדעות ביניהם מהותיים . לעומת הטוענים כי ייקוב הדין את ההר וכי יש להמשיך בתורה הראשונית , גברו הקולות המצדדים בשינוי , ברפורמה ובסיגול התורה לתנאי המציאות . מאבק פנימי זה הוליד מציאות שבה המדיניות נזילה , דואלית ובלתי עקיבה ובתוך כך כוללת ניגודים פנימיים ומגמות סותרות . לפרגמטים יתרונות ניכרים : הם זוכים לגיבוי ניכר בחברה ותורתם מציאותית הרבה יותר - היא נובעת למעשה מקשיי המציאות ומבקשת לענות עליהם . מנגד , לשמרנים יש יתרונות ניכרים לא פחות : הם מדברים בשם אללה , הם נהנים מתמיכה חשובה של הצבא וכוחות הביטחון והם נראים נחושים לשמור על שלטונם , אפילו במחיר של דיכוי מתנגדיהם באלימות - אנשי דת בכירים נותנים הצדקה דתית לדיכוי וכוחות הביטחון מציעים את שירותיהם לכך . לרפורמיסטים חולשות מובנות נוספות : עם כל ההבדלים בין שני הפלגים , הרי גם הם חלק מהשיטה המהפכנית . ח'אתמי נבחר למעשה כדי להציל את המהפכה ולא לחסלה . יש גבול למידת נכונותו להנהיג את תהליך השינוי . למעשה , בכל מאבק בין ח'אתמי לשמרנים , נאלץ הנשיא לסגת . הנשיא ח'אתמי , כך העיד עליו לאחרונה אחיו ( מחמד רזא ח'אתמי , ( אינו איש של עימותים . הוא לא הצליח אף לתמוך באלה שתמכו בו . לאחרונה אף הגבירו השמרנים את כוחם , כפי שמתבטא בתוצאות הבחירות לפרלמנט ( מג'לס ) שנערכו בפברואר . הנשיא לא נלחם למניעת פסילתם של כה רבים מתומכיו . לא רק השמרנים נואשו ממנו , גם חלק גדול מתומכי הרפורמה נכזבו מדרכו . חשוב לא פחות : נושאים העומדים בראש ההתעניינות של ארצות-הברית ( ושל ישראל - ( נשק בלתי-קונוונציונלי , טרור , נשק גרעיני , טילים - אינם בתחום אחריות הנשיא כלל ועיקר . ברגע של אמת , השאלה אינה באיזו מידה תומכים אנשי הרוח באיראן ברפורמה או כמה פתיחות יש בעיתונות האיראנית ; השאלה היא מי רשאי להפעיל חומיני , פטירתו העצימה את השינוי
|
|