|
|
עמוד:25
כפועל יוצא , ניתן לסמן כמה מאפיינים צפויים : * ה"אטומיזציה" של הזירה הפלסטינית תגרום לכך שכל מנהיג פוטנציאלי יזדקק לקואליציות של בעלי אינטרסים כלכליים , אזוריים ומשפחתיים , נוסף על כוח הזרוע שיהיה גורם מכריע . * אם לא יקום מוקד כוח מרכזי , יש לצפות לצמיחת מעמד של מנהיגים מקומיים שברצונם יקיימו הפסקת אש , וברצונם יציתו את האש . * מלבד מנהיגי השטח , יש שתי קבוצות חשובות שעשויות להשפיע על תהליך עיצוב ההנהגה " : בוגרי בתי הסוהר" מקרב הפלסטינים מהזרם המרכזי ( הנהנים מהערכה ציבורית כמי שסבלו סבל "טרי" מידי ישראל , כמי שלא דבק בהם רבב השחיתות של בכירי הרש"פ וכמי שמכירים היטב את ישראל ;( ובעלי ההון ( אנשי הרש"פ הנהנים ממונופולים ; עוזריו הכלכליים של ערפאת ; בעלי הון מהאליטה המשפחתית הוותיקה בגדה המערבית ; פלסטינים מחו"ל . ( שתי הקבוצות נוטות יותר לגישה פרגמטית והן עשויות לתרום לבניית הנהגה מתונה יותר . * סכנת האנרכיה תתמתן בגלל הרתיעה התרבותית העמוקה מ"פתנה ) " סכסוך אחים , ( הנטייה הפלסטינית לחפש פתרונות בקונסנסוס והתחושה שעימותים פנימיים משחקים לידי ישראל . * חולשת המנהיגות הפלסטינית עשויה לגרום ליתר מעורבות של מדינות ערב בתוך הפוליטיקה הפלסטינית , הן כיחידות והן כקולקטיב . * לגדר ההפרדה , לכשתושלם , יש משמעות ביטחונית , כלכלית ומדינית . במישור הביטחוני , תצמצם הגדר באופן ניכר את יכולת החדירה של מפגעים ובאופן טבעי יופנו מאמצי הפיגוע להתנחלויות ולכוחות צה"ל . במישור הכלכלי , יצמצם הדבר את תופעת השב"חים ( שוהים בלתי חוקיים ) ויחמיר את המצב הכלכלי בשטח . מבחינה מדינית , תיתפס הגדר , בין שתצהיר ישראל על כך ובין לאו , כגבול שישראל סימנה לעצמה לעתיד לבוא . * אנרכיה בשטח עשויה להחזיר את הדיון בהתערבות כוחות בין-לאומיים . בדרישה כזו יש משום המשכיות למדיניות ערפאת , ויישומה ישווה ליורשיו לגיטימיות בין-לאומית ואף כוח כפייה כלשהו שיחזק אותם מול " כוחות השטח . " מהלכים בוטים של ישראל להצמיח הנהגה המקובלת עליה לא יצלחו . אולם בנסיבות שייווצרו , לא תוכל ישראל לעמוד מן הצד ולטעון לאי-מעורבות ; עצם נוכחותה בשטח ופעולותיה הביטחוניות מטות את הכף באופן כזה ואחר . לכן שומה על ישראל להיערך לקראת הבאות עם הכלים העומדים לרשותה כדי להשפיע ככל האפשר על התהליכים , וזאת בשילוב מושכל של מנופים . המנופים הזמינים בידי ישראל לטווח הקצר קשורים בעיקר בשליטתה הצבאית בשטח והם מתבטאים בביצוע מהלכים צבאיים או בהימנעות מהם . אולם לטווח הארוך , בניית מנהיגות פלסטינית שוחרת יציבות והסדר ובעלת יכולת לקדם אג'נדה ברוח זו מחייבת : רפורמות כלכליות בתוך הרש"פ ; ניתוק העוצמה הכלכלית מהגורמים שוחרי האלימות ; שיקום כוחה של אליטה כלכלית ; ותרגום כוח כלכלי לכוח פוליטי . מאמץ כזה אפשרי רק במציאות של רפורמות כלכליות בשטח הפלסטיני , קעקוע המונופולים והחדרת גורמים כלכליים מקומיים חדשים לשטח . ישראל תוכל להשפיע באמצעות גורמים בין-לאומיים המבקשים לפעול בשטח , ובאמצעות הזיקה של המשק הפלסטיני לישראל , העברת מסים ומכסים או הפניית משאבים מתוך העדפת אזור ששולט בו מי שישראל חפצה ביקרו . אולם היא תהיה "מחושקת" באילוצים ביטחוניים , כלכליים פנימיים , הומניטריים ומדיניים . המנופים הביטחוניים שעומדים לרשות ישראל נובעים מהחלטה ישראלית להפעיל כוח , לאיים בהפעלת כוח או להימנע מכך ( היערכות מחדש בשטחים ; הסרת מחסומים וכתרים ; מסירת שטחים לידיים פלסטיניות ; חידוש הסדרי מעבר בטוח ; מהלכי כוח נגד חמאס וג'יהאד . ( המנופים המדיניים רבים ומגוונים : הורדת התנחלויות בלתי חוקיות ; שחרור אסירים ( אולי בהידברות מוקדמת עם בכירים מקרבם ;( מתן אפשרות לעריכת בחירות ( אליה וקוץ בהבחירות כאלה עלולות לחזק את החמאס ;( הורדת התנחלויות ; מחוות מעשיות סביב סוגיית ירושלים ; הצהרות אופטימיות על מנהיג זה ואחר - כל אלה מחוות לחיזוק מנהיג , אך השפעתן על מאבק הירושה לא תהיה גדולה . סיכום הסתלקותו של ערפאת קרוב לוודאי שתביא לידי הגברת תהליכי ההתפוררות המסתמנים ממילא בחברה הפלסטינית . אין פירוש הדבר שלא תיבחר הנהגה פלסטינית מדינית . אך רבים הסיכויים שהנהגה כזו תהיה מנותקת מהשליטה האמיתית בשטח . ישראל לא תצא נשכרת מהיעדר הנהגה פלסטינית אפקטיבית , שכן הדבר יקשה את האפשרות למו"מ רציני על הסדרים להרגעת השטח - כל שכן מו"מ על הסדר קבע . ישראל תהיה במלכוד - היא תהיה נתונה בלחצים בין-לאומיים להציע מחוות של בניית אמון להנהגה פלסטינית שלא תוכל "לספק את סחורה , " ובו בזמן לא תהיה כתובת יעילה להעברת מסרים של הרתעה . ערפאת , לא צפוי להכתיר יורש ( צילום : פלאש ( 90
|
|