האם הסקופ יכול לחכות?

עמוד:18

האם הסקופ יכול לחכות ? הרב-שיח שנערך לזכרו של אהרל'ה יריב ז"ל , ראש אמ"ן ושר הסברה בעבר , עסק במערכת היחסים המורכבת שבין מודיעין לתקשורת המונים . באילו נסיבות מותר לפרסם מידע מודיעיני ודעת נציגי הצבא , המודיעין , האקדמיה והעיתונות על אופן התפקוד הראוי של תקשורת המונים בנושאים רגישים ענבר פלד רכזת המערכת פרשת   משעל   "מתפוצצת"   בערב   ראש   השנה ,   יותר   משבוע לאחר   התרחשותה   בפועל ,   אבל   הציבור   לומד   עליה   רק   ביום ראשון   שאחרי   החג .   דני   יתום ,   ראש   המוסד   אז ,   מכנס   את ועדת   העורכים   בבית   סוקולוב   בתל   אביב ,   ומשתף   אותם בפרשה   בניסיון   להשיג   שקט   מצדם .   בעודו   מדבר ,   נחשפת הפרשה   במהדורת   5 : 00   בערב   וכל   הדברים   שנאמרו   בחדר יוצאים   לציבור . המקרה   הזה   משל   קטן   הוא ,   אחד   מיני   רבים   שעלו   בכנס ומדגימים   את   הבעייתיות   המובנית   ביחסי   מערכת הביטחון-תקשורת .   התקשורת   חושפת   בשם   זכות   הציבור לדעת ,   ואילו   מערכת   הביטחון   מבקשת   להגן   על   סודותיה בשל   החשש   מחשיפת   מקורות   ושיטות   עבודה   שיסייעו לאויב ,   ויתרה   מזו   -   חשש   מפגיעה   בביטחון   האזרחים . לא   תמיד   זה   היה   כך .   הוותיקים   יודעים   לספר   על   תקופות של   קונסנזוס   גדול   סביב   מערכת   הביטחון   ועל   'עיתונות מטעם'   כנורמה . התקשורת   באותם ימים   בעיקר   מדווחת , ופחות   מבקרת ומפרשת .   לכולם   ברור : כשהתותחים   רועמים   יש   מעט   מאוד   מקום   לפרשנות .   השנים עוברות   והסכמי   השלום   נחתמים ,   מנהיגים   כריזמתיים   כמו בן   גוריון   אינם   עוד   ותחושת   האיום   הקיומי   פוחתת   בהדרגה . קו   השבר   בין   מערכת   הביטחון   לתקשורת   נחרת   סופית ב . 1973-   מלחמת   יום   הכיפורים   תיזכר   לעולם   כנקודה   שבה החלה   התקשורת   לנקוט   עמדה .   ראש   אמ"ן ,   האלוף   אהרון זאבי  ( פרקש , (   דיבר   בכנס   על   צו   שנעשה   משמעותי   יותר לאחר   המלחמה   ההיא ,   ולפיו   ראש   אמ"ן   חייב   "להעביר   גם לדעת   הקהל   בישראל   את   הערכתו ,   בלי   פילטרים . " בלי   משים   נידב   ראש   אמ"ן   את   נקודת   המוצא  ( ואולי   גם השורה   התחתונה )  לדיון :   הזמנים   נשתנו .   את   הסימפוזיון הנחה   אפרים   לפיד ,   יו"ר   הקרן   לזכר   אהרל'ה   יריב .   מצד   אחד השתתפו   בו   אנשים   ששירתו   ועדיין   משרתים   בממשק   העדין שבין   מודיעין   לתקשורת :   דוברת   צה"ל   תא"ל   רות   ירון , ורמ"ח   ביטחון   שדה   לשעבר   אל"ם   יואב   דייגי ;  ומנגד   -   ראש המכון   לתקשורת ,   פוליטיקה   וחברה   באוניברסיטת   תל   אביב ד"ר   יורם   פרי ,   והעיתונאי ,   הכתב   הצבאי   של   ערוץ   , 1   יואב לימור . לימור   שייצג   בדיון   את   הסקטור   העיתונאי   טען   כי   "עד   יום הכיפורים   אפשר   היה   לומר   שהתקשורת   הייתה   שבויה ,   בלב שלם ,   של   מערכת   הביטחון ,   וכל   מה   שרציתם   ואמרתם התקשורת   שידרה . " ... אם   כן ,   התקשורת   מכה   על   חטא   מחדל   מלחמת   יום   הכיפורים , וממנה   ועד   מלחמת   לבנון   שבה   שימשה   התקשורת   אופוזיציה מובהקת   לממשלה ,   נשתנו   יחסי   מערכת   הביטחון-תקשורת לבלי   הכר . תרבות של הדלפות ד"ר   יורם   פרי "   : אמר   לי   איש   מודיעין   מהצבא   שהדרך   הטובה ביותר   להניח   מסמך   על   השולחן ,   על   מנת   שידונו   בו ,   היא להדליף   אותו   לתקשורת .   אני   יכול   לכתוב   מסמכים ,   הוא אמר ,   אבל   אם   יהיה   איזה   רמז   בעיתון ,   אני   בטוח   שידונו בעניין   הזה ...   זה   בדיוק   מה   שעשה   הרמטכ"ל   לפני   חודשיים כשהביע   את   דעתו   הפומבית   על   איך   צריך   לנהוג   כלפי הפלסטינים   בתקופה   האחרונה ,   הוא   אומר :   ניסיתי   לעורר את   העניין   הזה ,   לא   הצלחתי ,   אז   יצאתי   עם   זה   לתקשורת . " כבר   בתחילתו   של   הכנס   נגע   יו"ר   הקרן   להנצחת   אהרון   יריב , אפרים   לפיד ,   בבטן   הרכה   של   הדיון   -   המדליפים   -   באומרו כי   "רק   במקרה   הוא   שהנושא   מודיעין   ותקשורת   עלה   לאחר כנס   יום   הכיפורים ,   אבל   אולי   זה   רמז   לכולם   שהתופעה שהייתה   לא   תחזור . "   קצה   החוט   לפרשיות   אפלות   רבות בתולדות   המדינה   נמצא   בהדלפות ,   ואף   על   פי   כן   מרבית הדוברים   בסימפוזיון   דיברו   על   המדליפים   בנימה   השמורה לבוגדים . יואב   דייגי   ששימש   בעבר   רמ"ח   ביטחון   שדה   העיר " שהפרסומים   לא   נובעים   מחריצותה   של   העיתונות   אלא מרצונם   של   אנשים   מתוך   המערכת   להשיג   השפעה . " דוברת   צה"ל   תא"ל   רות   ירון   ציינה   כי   "האחריות   היא   בראש ובראשונה   שלנו   להגן   על   הנכסים   והסודות   המודיעיניים כדי   שלא   לפגוע   ביכולות   שלנו   בעתיד .   האחריות   מוטלת על   כתפינו ,   אלו   מאתנו   שמדליפים ,   אם   כדי   לקדם   אינטרס אישי   או   אידיאולוגי   ואם   בהיסח   הדעת . " ... מטבע   הדברים   היה   יואב   לימור   הגורם   היחיד   מצדו   האחר של   המתרס "   : אני   לא   חולם   את   הידיעות .   מדליפים   לי   אותן . אתם   גם   מספרים   לי   וגם   מצפים   שאני   אהיה   אחראי   יותר מכם ...   האם   לא   יכול   להיות   שמי   שמדליף ,   ראייתו   את האינטרסים   של   מדינת   ישראל   רחבה   יותר   מזו   של   ראש הממשלה   וראש   אמ"ן ?  אנשים   שמדליפים   עושים   את   זה מתוך   כוונת   מכוון   והרבה   פעמים   מתוך   מטרה   להשיג   משהו ... היו   הרבה   טענות   כלפי   הפרסומים   בנושא   השבויים   והנעדרים . אני   אומר   לכם ,   כמי   שהיה   מודלף ,   שלמדליפים   היו   אינטרסים שהיו   בראייתם   צורך   אסטרטגי   של   מדינת   ישראל .   האם   הם צודקים   או   לא ?   זה   עניין   של   זמן ,   ימים   יגידו . " האם חוקי ההתיישנות חלים על מידע מודיעיני ? בתקופה   האחרונה   פרשיות   שעד   לפני   20   שנה   היו   עלומות ומוצנעות ,   זוכות   לפרסום   בספרים   ובעיתונים .   כך ,   לדוגמה , מלחמת יום הכיפורים תיזכר לעולם כנקודה שבה החלה התקשורת לנקוט עמדה * הכתבה נכתבה על בסיס רב-שיח בנושא מודיעין ותקשורת שנערך במסגרת כנס "חבצלת"

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא