|
|
עמוד:27
סא"ל ד"ר משה מרזוק ( גיל ) 1955-1926 משה בן רחל ( לבית מנשה ) וליטו ? ( אלי ) אבראהים מרזוק נולד בקהיר בט"ז בטבת תרפ"ז 21 ) בדצמבר . ( 1926 מדי שבת השתתף בתפילות בבית הכנסת של עדתו הקראית וישב ליד סבו , הרב משה בן רבי אברהם מנשה . מצעירותו חונך לאהבת עמו וארץ-ישראל , היה פעיל באימוני ' ההגנה' לאחר תום מלחמת העולם השנייה ( 1945 ) וחניך בתנועת מכבי / החלוץ . משה סיים את לימודיו היסודיים והתיכוניים בבתי ספר ממשלתיים . בשנים 1949-1942 למד רפואה בבית החולים " קצר אל-עיני" של הפקולטה לרפואה באוניברסיטה על שם פואד הראשון בקהיר , והתמחה ככירורג וכמרדים . תחילה עבד בבית החולים האוניברסיטאי , ( 1950 ) אחר כך בבית החולים לעיניים בגיזה ( 1951 ) ולבסוף בבית החולים היהודי בקהיר . בתוך זמן קצר יצא לו שם של רופא מוכשר ורגיש . בקיץ 1954 ביקש באמצעות מכר בשווייץ להתקבל ככירורג בקופת החולים הכללית בישראל , ובקשתו נענתה בחיוב . ב1948- התקבל מידע סודי על כוונת " האחים המוסלמים" לפגוע ביהודי קהיר . צעירי הרובע היהודי ( חארת אל-יהוד ) התארגנו להגנה עצמית , ומשה היה מפקדם . לבקשת " המוסד לעלייה ב"' ( מסגרת חשאית של הסוכנות היהודית לארגון עלייה בלתי לגאלית לארץ לפני קום המדינה ועלייה חשאית אליה משנת 1949 ואילך ) ניהל בשנת תש"י ( 1950 ) את הבדיקות הרפואיות למיועדים לעלייה ממצרים . בשנת תשי"א ( 1951 ) יצא לכנס רופאים ביפן , אך שם פעמיו לישראל וגויס ליחידה 131 של חיל המודיעין בצה"ל . במרוצת 1952 שוב הגיע ארצה , עבר אימונים מקצועיים , הוסמך לקצין , קיבל דרגת סגן משנה ( סג"ם ) ושב למצרים , שם מונה למפקד השלוחה של היחידה בקהיר . בקיץ 1954 קיבלו חברי השלוחות של יחידה 131 באלכסנדריה הוראות לבצע פעולות חבלה במתקנים ציבוריים באלכסנדריה ובקהיר . בתוך זמן קצר הם נתגלו , נתפסו , נחקרו באכזריות , נשפטו במשפט ראווה ורובם נידונו לתקופות מאסר . משה מרזוק ושמואל עזאר נידונו למוות בתלייה . ב-ח' בשבט תשט"ו 31 ) בינואר ( 1955 נתלו השניים בקהיר . טרם עלותו לגרדום אמר משה לרב הקראי שבא לחזק את רוחו "סעו כולכם לשם , אין לכם עתיד פה . " לאחר מותם הוענקה להם דרגת סגן אלוף ( סא"ל ) מטעם צה"ל . סיפור הפעלת השלוחות חולל סערות גדולות בארץ . הוא נודע בכינויו " הפרשה" ו"עסק הביש" וגרם לנפילת ממשלות בישראל . גם אחרי יותר מ50- שנה עדיין נותרו עניינים עלומים בפרשה , ויש לקוות שבשנים הבאות יתהוו התנאים שיאפשרו להגיע לחקר האמת ללא מורא וללא משוא פנים . ב-א' באייר תשל"ז 19 ) באפריל ( 1977 הובאו לישראל ארונותיהם של משה מרזוק ושמואל עזאר , ולמחרת יום העצמאות ( ו' באייר , 24 באפריל ) הם נקברו בחלקת הרוגי המלכות במרומי בית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים . לילי קסטל 1970-1917 לילי קסטל נולדה בקייב בשם אליזבת שטיינברג , ב15- ביולי . 1917 סבה של לילי מצד האב היה עשיר מאוד , דבר שסייע למשפחתה לשרוד תקופה סוערת של מהפכות , פוגרומים ופורענויות . נדודי המשפחה ברחבי רוסיה ופולין נמשכו כארבע שנים והסתיימו בשנת 1922 בעיירת הנופש צו ? פו ? ט . בעיירה זו התחנכה לילי ונקשרה לתנועת השומר הצעיר ולימים עברה לתנועת הבונים . באוקטובר 1936 עלתה ארצה עם גרעין " הבונים" הראשון לקיבוץ שער הנגב . משם נשלחה עם פלוגת עבודה לסדום שבדרום ים המלח , לאקלים ולעבודה פיזית קשים ביותר . בשנת 1939 עזבה לילי את קיבוץ שער הנגב והחלה בעבודתה כמדריכת " עליית הנוער" במשק הפועלות בנחלת יהודה , כדי לפרנס את הוריה . בשנת 1942 התגייסה ל'הגנה , ' ובשנת 1943 יצאה לשליחות לנהל את בית החיילות של ה A . T . S- באיסמעיליה , על שפת תעלת סואץ . מלבד הניהול הגלוי של המקום הופקדה לילי בחשאי מטעם ' ההגנה' על עמדה חיונית זו סמוך לגבולות הארץ , ודרכה עברו ידיעות חיוניות ממטה ' ההגנה' בארץישראל . באיסמעיליה הכירה לילי את אומברטו קסטלינה , שבוי מלחמה איטלקי , ובשנת 1945 נישאה לו . בשנת 1946 נולדה להם בתם גבריאלה . בשנת , 1948 בפרוץ מלחמת העצמאות , חזרה לילי ארצה עם משפחתה והתגייסה לחיל המודיעין . במאי 1952 הועברה למוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים בתפקיד עוזרת מנהל המחלקה למנהל ולתקן בנושא סעד . לאחר שמילאה כמה תפקידים , יצאה בפברואר 1957 עם בתה לשליחות בפריס ושם עסקה בעלייה , במתן טיפול אישי לשליחים בצפון אפריקה ובטיפול במשפחות השליחים שנותרו בארץ או באירופה . בינואר 1961 חזרה ארצה ומונתה לרמ"ח פרט . לילי הגיעה להישגים מרשימים בפיתוח הקשרים ובניצולם . בזכות הישגיה דורגה כעובדת בכירה בתחום המנהל ובאפריל 1964 מונתה לעוזרתה של מלכה ברוורמן ז"ל , ראש יחידת המנהל . לילי שירתה כרמ"ח מחלקת פרט מינואר 1960 עד פברואר , 1970 עשור שבו פקדו את מדינת ישראל מאורעות קשים בעלי השלכה ישירה על עבודתה כקצינת הסעד של ' המוסד : ' טיפול בחברי " מסגרת" בצפון אפריקה , סיוע למשפחות הנספים בטביעת האנייה " אגוז , " שיקום אסירי פרשת " עסק הביש" וטיפול באלמנתו של אלי כהן הי"ד . בכל מקרה טיפלה באהבה ובמסירות גדולה . בסתיו 1969 חלתה לילי ולא קמה עוד ממשכבה . לילי נפטרה בתאריך י"ח בכסלו תשל"א , 16 בדצמבר , 1970 והיא בת 53 שנה .
|
|