|
|
עמוד:29
הרשות השנייה : ( " על רקע צפייה יורדת בערוצי הטלוויזיה המסורתיים ועל רקע מצב שבו אפילו בזמן פיגועים קשים כל שלושת הערוצים המרכזיים יחדיו אינם מצליחים ללכוד את תשומת לבו של הצופה , דבר אחד חשוב וזהו השימור של הצמידות של יום הזיכרון ליום העצמאות . מי שקבע זאת ראה יפה את הנולד . אין לכך אח ורע בשום תרבות מערבית ... אני שמח שהמחוקק כפה על כל הערוצים המשדרים איסור שידור פרסומת ביום הזה . בכך הוא נטל את העוקץ מהצורך בחיפוש אחר הרייטינג בחומרים המשודרים , ואפשר לערוצים השונים חופש בחירה בחומר שהם משדרים . אלמלא החקיקה , אני משוכנע שהפרסומת לא הייתה מתבטלת מאליה במהלך יום השידורים ... אף כי כמעט שאין פרות קדושות , יש יוצאים מן הכלל , למשל אי-צילום הלוויות על-פי בקשת המשפחות . מי חשב פעם על מצלמות ומיקרופונים שייכנסו לבתי הקברות ולבתי המשפחות האבלות בזמן אמת . " ? איתי לנדסברג ( עורך ' מבט שני , ' ערוץ : ( 1 " אי אפשר להפריד בין הנופלים לבין נסיבות נפילתם . אנחנו כציבור מחויבים לעסוק במה שאנחנו זוכרים . אי אפשר להתעלם מכך . בכלל זה גם האם הקרב המסוים הזה היה בכלל נחוץ . המשפחות זוכרות גם את האלמנט הזה . זיכרון איננו אתוס . זהו דבר מורכב שכולל גם את נסיבות המוות . הנסיבות אינן משנות את סיפור האתוס הכללי . הכול מצטרף לתמונה אחת . זוהי המצבה . " ד"ר עליזה לביא ( אונ' בר-אילן וערוץ : ( 10 " התבנית אמנם זהה , אולם התוכן - המילוי - שונה ... בסרטים , בטלוויזיה ובסיפורים המוקרנים אנשים מחפשים את המקום האישי-הפרטי . אני רואה פחות מקום לצורך בסיפורי ' מורשת קרב . ' החומרים שמרכיבים את יום הזיכרון אינם עוד מקשה אחת . זאת אף שהמבנה הכללי שלהם נשאר בסופו של דבר זהה . מבחינת העובדות , קיים הבדל בין התכנים בבתי ספר שונים ; אפילו בשירים ובטקסטים שנבחרים להיות מושמעים . יש הרבה כעס וביקורת ציבורית . גם פוליטית . זה יבוא לידי ביטוי בכל הסרטים . גם באלו הפרטיים והאישיים שמצולמים על ידי המשפחות . אנשים מחפשים את המקום האישי-הפרטי בסרטי הטלוויזיה המוקרנים ובסיפורים . על כן אני רואה פחות מקום לסיפורי ' מורשת קרב . "' דובדבני : " הטענה היא כי הזיכרון הוא אלמנט בעל ביטוי קונקרטי . אנדרטאות למשל . הסרטים הם אלו שמכוונים את המיתוס . כשהם נשברים - נוצרים חדשים . בקולנוע הישראלי הסרטים מייצרים את האתוס . דווקא הפולחן , זה של ' המוות הראוי , ' ' המוות הנכון' או ' המוות ההרואי , ' הוא זה שעבורו בונים אנדרטאות . " אשר לדרך העלאת הזיכרון , תמכה טלי ליפקין-שחק בהזכרת הפרטים , " כי דווקא אותם , את הפרטים , הזמן משכיח ומאבד . את מי מעניינים עוד סיפורי גבורה ?? אלה חומרים שאינם מדברים כבר לדור הנוכחי . אולי דרך ה'עדות' שנוקט ' יד ושם' בטיפול בזיכרון השואה דווקא , דרך הסיפור האישי , אולי זהו הפתרון ולא הגלוריפיקציה של הסיפור . " ??????????????????????? ?? ?????????????????? הפוליטיקה , הן זו המצומצמת והבנאלית והן זו הרחבה יותר , לקחה אף היא חלק בדיון הכולל . " פוליטיקה" אינה נבחנת מהזווית של הכנסת והממשלה בלבד , אלא היא גם זווית התגובה הציבורית והאישית למוות , לשכול ולטיפול התקשורתי-ציבורי בהם . דניאל בן-סימון ( עיתונאי ' הארץ ( ' הוביל בטיעוניו את ההיבט הפוליטי . לדעתו התקשורת מייצגת את הלך הרוח הציבורי " וזה טוב , כי דווקא בגלל זה על כל מוות תהיה ועדת חקירה . ואין חברה בריאה יותר מזו . " אבי בניהו העלה תהיות דווקא מתחומים אחרים לחלוטין : " לאחרונה החלה התקשורת לעסוק במה שנקרא ' החצר האחורית של השכול , ' בהתאבדויות ובתאונות . גם זה לא תמיד היה ... נושא שעדיין לא עוסקים בו , אלה הם מנהגי האבלות של מי שבחרו ללכת עמנו בדרך הקשה : ההרוגים הדרוזים , הנוצרים והערבים , שעדיין אין התייחסות למנהגיהם ורצונותיהם . " בן-סימון העלה את סוגיית תפיסת " המוות הראוי : " " יתכן שהזיכרון אינו מה שהיה . ייתכן שהמוות היום פחות הרואי מפעם . אני משער שהיום הורים לא ישלימו עם מות בניהם ויגרמו לכך שכל שלטון ישלם בכיסאו הפוליטי בעד טעויותיו ... כשהמוות מצטייר כלא מוצדק , הוא יפיל כל ממשלה . " דניאל בן-סימון ( כמו אחרים במהלך הערב , ( שדחף בדבריו לעבר הדיון הפוליטי העכשווי , העלה את שאלת " מדרוג המוות : " " האם יש לכרוך את מות חיילי צה"ל עם חללי הפיגועים ואחרים . " ? טלי ליפקין-שחק טוענת שיש מקום למדרוג הזה בכל הנוגע ליום הזיכרון לחללי צה"ל : " נופלי צה"ל שונים וראויים לשוני הזה משום שהם נפלו ומתו בשל חוק המדינה . הם לא הלכו מרצונם לבלות בדולפינריום למשל . " בן דרור ימיני דווקא בעד : " יש לי בעיה עם מדרוג המוות . צריך לדעתי לאחד את הכול . " תגובות הקהל היו נייר הלקמוס הטוב ביותר לדברים שנאמרו בארבע וחצי שעות הסימפוזיון , אם כי אחדות דעים לא הייתה שם . אולי דבריו של איתי לנדסברג - " בסופו של דבר תפקיד התקשורת הוא לאזן בין הפרטי לציבורי" - הם הפתרון הראוי , ואולי דווקא דבריה של יועצת ראש הממשלה למשפחות השכולות גב ? ורד סוויד , שישבה כל הערב בקהל והאזינה , עשויים לספק תשובה כלשהי : " עצם קיום הדיון הציבורי בנושאים הללו קריטי , חיוני וחשוב ביותר . " שמואל דובדבני : "בקולנוע הישראלי הסרטים מייצרים את האתוס"
|
|