קללת הברכה

מתוך:  > מבט מל"מ > קללת הברכה

עמוד:6

קללת הברכה אביעזר יערי ? בסקירה מקיפה של זירת המזרח התיכון והזירה הבין-לאומית בעת מלחמת ששת הימים , לפניה ואחריה , מעלה יערי שאלות שטרם ניתנה להן תשובה מלאה , על התנהלות המלחמה : היגררותה של מצרים למלחמה שלא רצתה בה , תזמון המלחמה ; שאלות נוספות באשר למהלכה עומדות בעינן . עוד מפרט יערי את השאננות שחוללה המלחמה בישראל - שאננות מסוכנת שכונתה בפי שבתאי טבת " קללת הברכה" - ואת השפעותיה המסוכנות על המדינה סיפור המעשה של מלחמת ששת הימים נחקר רבות ומוכר בראייה לאחור , לימים ההם . כעת אנסה לקבוע כמה השלכות ולהציע הבנות וסיכומים ממבט-על , ממעוף הציפור . שאלות רבות בהקשר מלחמה זו עדיין עומדות בעינן : ? מדוע היא החלה דווקא באותה עת ? ? מדוע נסגרו המ ? צרים כשהיה ידוע לכול שדווקא פעולה זו מבטיחה מלחמה ? ? מדוע נהג נאצר שלא לפי תפיסתו ואישר תכנית תקיפה אל תוך ישראל , ולמה נסוג ממנה לאסטרטגיית המגננה שאישר ? אלה רק חלק מהשאלות שטרם נמצא להן מענה . בשנים ההן ידעו במזרח התיכון כולו כי מלחמה נוספת הולכת וקורמת עור וגידים . היה ברור שהקמת מפעל המוביל הארצי ב1964- גרמה להגברת ההכנות למלחמה מצד הערבים . בשלוש ועידות פסגה ערביות עוקבות , למן ינואר 1964 התקבלו ההחלטות : להטות את מקורות הירדן כדי לפגוע במפעל ההשקיה הארצי שביסס , לדעתם , את היאחזות ישראל בקרקע ; להקים מפקדה ערבית משותפת שמרכזה בירדן ומפקדה מצרי , להקים את אש"ף ואת הצבא הפלסטיני ולתמוך בפעולות החבלה בגבולות , בעיקר מסוריה . לבסוף הוחלט גם על גיוס כוחות וציוד משאר ארצות ערב לעזרת ארצות העימות . חרף זאת , באותן שנים קבע נאצר נחרצות כי לא יסתבך במלחמה שנועדה לשנים 1970-1967 לפני השלמת ההכנות , גם לא בשל פרובוקציות סוריות . עולה השאלה : מה גרם לפרוץ מלחמה דווקא בתקופה ההיא , כאשר איש לא התכוון לכך ? גרסה אחת מטילה את האשמה על הסובייטים , שבמקום לרסן את בעלת בריתם הסורית העבירו שלוש אזעקות שווא לפיהן ישראל מרכזת כוחות בגבול סוריה . גרסה זו אינה מספקת , מכיוון שעוד בתחילת הכניסה לסיני ידעו המצרים מפי הרמטכ"ל פאוזי , שנשלח לסוריה , שלא היו ריכוזי כוחות כאלה . מלבד זאת , כבר אז יעצו הרוסים לנהוג במתינות . לשאלה הזאת יש פרשנויות פיקנטיות אחרות : אחת גורסת כי ארצות-הברית עמדה מאחורי גירוי מצרים כדי להוציאה מתימן ומשליטתה בים סוף ; פרשנות רוסית טוענת שהתרעותיהם נשענו על מידע מעולה ממקורותיהם בישראל ; גרסה אחרת מספרת שישראל היא שהזרימה את המידע לרוסים בדרך של הכפלת מרגל . עם זאת , ציר הפרשנות המרכזי מתאר איך התגלגלו הדברים מעניין לעניין : הכול החל בדיבורים - השמעת איומים מצד ישראל כלפי סוריה ומשטרה , ההתרעות הסובייטיות על ריכוז כוחות ישראליים מול סוריה ועוד . משם נמשכה ההסלמה החל בתקריות גבול בוטות ( כמו מבצע סמוע בנובמבר 1966 והפלת שישה מטוסים סוריים באפריל ( 1967 וכלה בהצבת כוח בסיני וסילוק כוחות האו"ם כגילוי מנהיגות . מכאן התגלגלו העניינים לסגירת המצרים ולפתיחת מלחמה שאיש לא צפה . בפועל , משנקרתה למצרים ההזדמנות והעילה לסייע לסוריה , בתוספת הבטחת פיקוד הצבא ( עאמר ) שהכול מוכן לאתגר ההתמודדות עם ישראל , נעתר נאצר , שכח " לעצור באדום" והמעצורים הוסרו . לא היה אפשר לעצור את המומנטום . ברוח זו נעשו כפי הנראה גם ההכנות לתקיפה לתוך ישראל , שממנה נמנעו ב28- במאי בלחץ הרוסים , שיעצו אז להסתפק בהבסת ישראל על קווי ההגנה בסיני . מכל ההסברים שאני מכיר , הסבר זה של התגלגלות בלתי מתוכננת הוא הסביר ביותר . סאדאת הסביר בזיכרונותיו כי " נאצר נסחף אחר פזיזותו למרות אזהרות ראש הממשלה סולימאן . " מבט גלובלי בזירה העולמית ארצות-הברית הייתה תקועה בווייטנאם ונעדרת כל רצון להיכנס למעורבות צבאית נוספת . היא נקטה מדיניות של הרגעת ישראל בהבטיחה לה תמיכה אם תתאפק עד שיבשיל מבצע לפתיחת המצרים . בכל מקרה היא הזהירה שאל לישראל ליזום מלחמה אם היא חפצה בתמיכתה . המבצע הימי שהובטח לא צלח , ורווח לאמריקנים כשפתחנו את המצרים ללא עזרתם . לזכותם יצוין שגיבו את מהלכינו בנטרול התערבות צבאית סובייטית . ברית-המועצות הציבה במרכז מאמציה האסטרטגיים את העמקת חדירתה למזרח התיכון . היא ראתה במצרים בהנהגת נאצר צינור חדירה עיקרי , אם כי ראתה בו קליינט בעייתי בעצמאותו . רק בסוריה המהפכנית מצאה ברית-המועצות בעל ברית בכוח וברוח , אם כי חלש . היא צפתה מן הצד כיצד המשטר הסורי מעודד את הטרור ומתאמץ להטות את מקורות הירדן וכיצד הוא מעמיד עצמו בסכנת התמודדות צבאית , אך לא הפסיקה להעמיק את הסיוע למשטר במשאבים ובציוד ובהבטחות לתמיכה במקרה של קונפליקט . התנהגות הסורים ואיומי ישראל בתגובה הדגימו היטב את האפשרות להתלקחות ומלחמה . בכל זאת בחרה ברית-המועצות באסטרטגיה של הגשת קופסת הגפרורים של אזעקות למצרים במקום ריסון סוריה . צרפת שינתה בשנים ההן את ראיית האינטרסים שלה במזרח התיכון , דבר שלא הובן אז כראוי . לאחר שהשתחרר מהאמביציות הקולוניאליות עקב עזיבת אלג'יריה , ביקש דה-גול לחזור ולכונן את ההבנה המסורתית עם מדינות ערב . על רקע זה הזהיר את ישראל מפני פתיחה במלחמה , ומשפ ? תחה בה מנע ממנה סיוע . בפועל , משנקרתה למצרים ההזדמנות והעילה לסייע לסוריה , בתוספת הבטחת פיקוד הצבא ( עאמר ) שהכול מוכן לאתגר ההתמודדות עם ישראל , נעתר נאצר , שכח " לעצור באדום" והמעצורים הוסרו . לא היה אפשר לעצור את המומנטום * אלוף ( מיל ( ' לשעבר רח"ט מחקר באמ"ן , מפקד המכללות וראש חטיבת ביקורת מערכת הביטחון במשרד מבקר המדינה

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר