|
|
עמוד:23
" כוס המרורים" - דעה אישית יוסף מרזוק * בנימין גבלי סימל בחייו הצבאיים והאזרחיים ערכים שליליים המנוגדים לאידיאלים ולערכים שלאורם מחנך צה"ל את קציניו . בדרך שנהג כלפי גיבורי " מבצע סוזאנה" " ) עסק הביש ( " הוא הפקיר חיילים בידי האויב , הוא לא עשה מאמץ לשחררם וגם התעלם מסבלם הממושך ומבני משפחותיהם . גם כאשר חזרו הלוחמים לאחר שנים רבות של ישיבה בכלא לא נפגש עמם ולא דאג להם . גבלי זייף מסמכים והעלים ראיות , הדיח עדים לשקר בפני ועדות חקירה והתקפל מול אברי אלעד , שאותו יכול היה להפליל . הוא היה עד למערבולות שהתחוללו במדינה עקב הטעויות שעשה , אך נמנע מליטול אחריות למעשיו וחי בשלווה . רבים שילמו על כשליו ועל טעויותיו . צר לי שגם בחלוף למעלה מ50- שנה הממסד הישראלי עדיין מחפה על הפרשה האומללה . * אחיו של ד"ר משה מרזוק שהועלה לגרדום במצרים בעקבות "עסק הביש" הסוד לא * נלקח לקבר אלוף ( מיל ( ' שלמה גזית ** איננו יודעים אם בנימין גבלי השאיר כתב יד הכולל את תולדות חייו בכלל , ואת האמת שלו על חלקו ב"עסק הביש" במצרים לפני 54 שנים . מכל מקום , תמהני על מי שציפו כי טרם מותו יחשוף בנימין גבלי סודות שלא ידענו . את עמדתו השמיע שוב ושוב הן בוועדות החקירה השונות והן בהופעותיו הלא-רבות בתקשורת . על-פי גרסתו , זה היה שר הביטחון פנחס לבון שנתן את ההוראה לבצע את פעולות החבלה במצרים ב , 1954- ולדאבון הלב לא קיבלו את עדותו כהוכחה ניצחת לעומת העדות שהציג לבון . גם לאחר בחינת ההתבטאויות של המעורבים בדבר ושל כל מי שחקר והתבטא בעניין , אין בידי לפתור את התעלומה . עם זאת , ראוי לנקוט גישה שונה במקצת , שתסייע להבין את מה שקרה . השאלה הראשונה , המכרעת לדעתי , היא מי יזם את ההצעה לבצע פעולות חבלה שישכנעו את הבריטים לשקול מחדש ולדחות בשלב זה את פינוי בסיסיהם מאזור תעלת סואץ . אין לי ספק כי ההצעה באה מן המערכת המודיעינית . זה היה גבלי שהעלה אותה בפני שר הביטחון . אפשר שהנושא עלה במסגרת התלבטות משותפת , ואולי אף ביוזמת לבון , באשר לשאלה כיצד ניתן לדחות את פינוי הצבא הבריטי ממצרים . ואולם לבון לא הכיר את הרשת היהודית במצרים וודאי שלא ידע על כשירותה , על יכולותיה המבצעיות ועל מגבלותיה . דבר שני , אין לי ספק ששר הביטחון לא דחה את התכנית כאשר העלה אותה בפניו ראש אגף המודיעין גבלי , ולא התנגד לביצועה . ראש אגף המודיעין הוא שהורה להפעיל את הרשת , אך אינני מעלה על הדעת את האפשרות שגבלי היה מפעיל אותה אם קיבל תשובה שלילית מפורשת מפיו של לבון . אי אפשר לדעת , האם ייתכן שגבלי החליט על דעת עצמו להפעיל את הרשת היהודית במצרים ללא כל בדיקה ובירור מוקדם עם השר הממונה ? גם על שאלה זו אני מרשה לעצמי להשיב בשלילה . ייזום פעולות מסוג זה איננו דבר שגרתי וקל ערך . גם אם מערכת הביטחון עשתה באותן שנים את צעדיה הראשונים , אינני מאמין שפעולה כזו הייתה פרי יוזמה והחלטה מתוככי המערכת הצבאית בלבד , ללא ידיעת השר . שאלה נוספת , מה נדון בין גבלי ללבון באותה ימים ? אני מניח שנושא פעולות החבלה במצרים עלה בפגישה בין שני האישים . כיצד עלו הדברים ומה סוכם בהם - אין בידי תשובה על כך . יש שתי אפשריות : האחת , גרסת גבלי - שהנושא נדון ושר הביטחון נתן אישור חד-משמעי להפעיל את הרשת ; אפשרות אחרת - שההצעה עלתה לסדר היום ואולי אף זכתה להתייחסות חיובית מצד שר הביטחון , אבל ללא הסכמה מפורשת או אישור לפעולה . גבלי מצדו ראה בשיחה זו הסכמה מצד השר , ועל בסיסה הורה לגשת לביצוע הפיגועים במצרים . ככל הנראה לא נדע לעולם איזו משתי האפשרויות היא המדויקת . אבל נדמה לי שאין חשיבות רבה לכך . שאלת השאלות אינה מי נתן את ההוראה אלא מי הגה את ההצעה חסרת האחריות לפעול נגד מטרות אמריקניות ובריטיות במצרים באמצעות רשת של צעירים יהודים . השאלה החשובה בפרשת " עסק הביש" אינה מי נתן את ההוראה אלא מי הגה את ההצעה חסרת האחריות לבצע את הפיגועים במצרים * פורסם ב"מעריב" ב * * 31 . 8 . 2008- ראש אמ"ן בשנים 1979-1974 משה מרזוק - שילם בחייו
|
|