מודיעיון בעריכת עמוס גלבוע

עמוד:37

להתפתח גם במחצית השנייה של שנות ה , 80- וביתר שאת בשנות האינתיפאדה הראשונה . הג'יהאד האסלאמי , שהוקם ב1981- ברצועת עזה והקים שלוחות בגדה המערבית , ביצע במחצית הראשונה של שנות ה80- כמה פעולות צבאיות והחריף את פעילותו ערב האינתיפאדה הראשונה ובמהלכה . חמאס הוקמה בראשית 1987 על בסיס אגודת אל-מג'מע אל-אסלאמי של האחים המוסלמים , שפעלה כחוק בעזה מאז , 1978 ופנתה לביצוע פעילות צבאית נגד ישראל . מעת לעת נערכו גלי מעצרים של פעילים מקרב הקבוצות האסלאמיות , פעילים שהיו שותפים לפעילות טרור או עסקו בהסתה לפעילות אלימה , ומעצרים אלה שיבשו את המערך הארגוני החשאי של אותן קבוצות , אך לא את תשתיתן האזרחית . תשתית זו הייתה מקור כוחן של הקבוצות האסלאמיות וסייעה לשיקום עוצמתן הצבאית , עד אשר יצחק רבין , ראש ממשלת ישראל , הגדיר את הטרור האסלאמי עצמו ב1995- כ"איום אסטרטגי" המעמיד בסכנה את התהליך המדיני עם הפלסטינים . בשלהי 1992 יזמו גורמי המנהל האזרחי בגדה המערבית צעדים מעשיים ראשונים לבלימת המשך התפתחות התשתית האזרחית ומערכת התעמולה וההטפה , אל-דעוה . הם גיבשו תכנית פעולה כוללת " ) ביעור חמץ , ( " שתואמה עם היועץ המשפטי באיו"ש ועם השב"כ וצה"ל . בתוך זמן קצר חשפה פעילות זו פער איסופי ומחקרי עמוק בקהילת המודיעין בכיסוי איום ביטחוני חמור שצמח בשטחים . מטרת מאמר זה כפולה ומשולבת : לתאר ברמה העובדתית את עבודת המודיעין בתחומי האיסוף והמחקר בשנות ה80- ועד מחצית שנות ה90- לגבי התפתחות איום האסלאם הפלסטיני ותשתיתו בשטחים ובחו"ל ; במקביל , לעמוד על הנסיבות שהובילו את המנהל האזרחי , שאינו חלק אורגני מקהילת המודיעין , לפעול במאפיינים של גוף מודיעיני ולהעלות תרומה מכרעת להבנת האיום האסלאמי ולרתימת קהילת המודיעין , צה"ל והדרג המדיני לטיפול מערכתי בו . שירות הביטחון הכללי ( השב"כ ) בהיבטי האיסוף , המחקר והסיכול , הייתה האחריות הכוללת והבלעדית על השטחים בידי השב"כ . גורמי המחקר בשב"כ הבחינו מבעוד מועד , במהלך שנות ה , 80- בגידול שחל בכוחן של הקבוצות האסלאמיות הקיצוניות . מידע רב-ערך נאגר ממגוון מקורות ( סוכנים , האזנות , המנהל האזרחי ) בכל הנוגע להלכי הרוח באוכלוסייה ותחושות הייאוש והתסכול שפשו בה ונוצלו על ידי הקבוצות האסלאמיות . צמרת השב"כ נמנעה מלהורות על פעילות אפקטיבית נגד התשתית הארגונית והמוסדית של הקבוצות האסלאמיות . הסיבה העיקרית לכך בתחילת שנות ה80- הייתה החשש שמא תצטייר ישראל כמנהלת מלחמה בדת האסלאם , והרצון למקד את פעילות הסיכול נגד פעילות חבלנית ( פח"ע ) בלבד . במחצית שנות ה80- נוספה לכך עוד סיבה : הרצון לחזק את הגורם הדתי כמשקל-נגד למחנה הלאומי המתחזק של תומכי אש"ף בשטחים . בדוחות שבהם נסקרה פעילותן של הקבוצות האסלאמיות הקיצוניות ותוארו המגמות המיליטנטיות המתפתחות בהן , לא נכללה המלצה אופרטיבית לבלימת התפשטותן ולשיבוש פעילותן החברתית-כלכלית והתעמולתית . השב"כ מיקד את מאמציו לסיכול הפעילות החבלנית של הקבוצות האסלאמיות , אבל התעלם מהסכנות ארוכות הטווח הנובעות מהתבססות התשתית הארגונית והמוסדית באוכלוסייה , ולא התריע על כך בפני הדרגים הביטחוניים , המודיעיניים והמדיניים . גם במחצית השנייה של שנות ה80- ובראשית שנות ה , 90- כאשר הקבוצות האסלאמיות העיקריות עברו לפעילות צבאית נגד ישראל והובררה חומרת האיום כלפי מדינת ישראל , לא נרתם השב"כ למחקר בסיסי של התשתית החברתיתכלכלית של הקבוצות האסלאמיות , וממילא לא הציע תכנית אופרטיבית בראייה מערכתית כוללת לשיבושה . גלי המעצרים הנרחבים שנעשו מעת לעת הסתיימו , לרוב , בכך שאותן קבוצות התעשתו ומילאו מחדש את שורותיהן , תוך שהן מתחזקות ומגבירות את פעילותן הצבאית . רק ביולי , 1993 בעקבות יישומה של תכנית המנהל האזרחי נגד התשתית האזרחית של הקבוצות האסלאמיות " ) ביעור חמץ ( " מראשית אותה שנה , חברו גורמי המחקר של השב"כ לגורמי המחקר של 'המוסד' ואמ"ן כדי לנסח פרוגרמה להתמודדות עם האיום האסלאמי הקיצוני בשטחים . מכאן ואילך , הגביר השב"כ את מאמציו לחקירת התשתית האזרחית והחברתית-כלכלית של חמאס , תוך הסתייעות קרובה בגורמי המנהל האזרחי ברצועת עזה ובגדה המערבית . גם אז פעילות השב"כ בתחום זה התאפיינה בהיעדר נחישות ובדפוס פעולה של תגובה ולא יוזמה . באיחור רב נכתבו ואושרו בשב"כ חוו < ת דעת מומחה לגבי הרשימות האסלאמיות במועצות הסטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות , שאחדים מחבריהן נמנו עם הזרוע הצבאית של חמאס והג'יהאד האסלאמי , כדי שניתן יהיה להוציאן מחוץ לחוק ולטפל בפעיליהן בדרכים משפטיות . הנימוקים , לרוב , היו החשש מדימוי של מלחמה בדת האסלאם והקושי , לכאורה , שנבע מהיעדר מידע ישיר וחד-ערכי שיוכיח את הקשר בין גופים אלה לבין גורמי הפח"ע . המנהל האזרחי ברצועת עזה ובגדה המערבית מחלקת היועץ לענייני ערבים במנהל האזרחי ברצועת עזה עקבה אחר התפתחותן של הקבוצות האסלאמיות הקיצוניות מראשית שנות ה , 80- ולמעשה הצביעה בצורה ברורה על פעילותן , נטיותיהן המיליטנטיות , תשתיתן החברתית , הכלכלית והפוליטית ומקורות הכוח שלהן . כבר באוגוסט 1995 התריעה המחלקה מפני הסיכונים הכרוכים בהמשך התפתחותן של הקבוצות הדתיות , והציעה שורה של דרכי פעולה לבלימת הסכנה . בינואר 1987 שבה המחלקה והתריעה במסמך נוסף על הסכנה הביטחונית החמורה מצד הקבוצות האסלאמיות בטווח הזמן הבינוני והרחוק . היא פירטה את צעדי המנע שננקטו על ידי המנהל האזרחי לבלימת פעילותן של קבוצות אלה כדי לעצור את תהליכי התפשטות השפעתן בציבור וכדי לשבש שיתוף פעולה אפשרי בינן ובין הפת"ח וארגוני השמאל . מסמכים אלה ואחרים הועברו למכותבים רבים , ובהם מתאם פעולות הממשלה בשטחים , אלוף הפיקוד , גורמי השב"כ , משרד החוץ ואמ"ן מחקר . ראש המנהל האזרחי ברצועת עזה ויועצו לענייני ערבים הציגו את הדברים בפורומים בדוחות שבהם נסקרה פעילותן של הקבוצות האסלאמיות הקיצוניות ותוארו המגמות המיליטנטיות המתפתחות בהן , לא נכללה המלצה אופרטיבית לבלימת התפשטותן ולשיבוש פעילותן החברתית-כלכלית והתעמולתית 2 מנגנון אל-דעוה " ) הקריאה" לחזרה לאסלאם במשמעות מילולית ) של חמאס הופקד על תחומים אלה . המונח אל-דעוה משמש גם לציון כללי של התשתית האזרחית של התנועה . על מבצע "ביעור חמץ" ראה מאמרו של גדי זוהר בעמוד 33 בגיליון זה .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא