|
|
עמוד:31
תדמית , שהפיץ המנהל ערב פרוץ האינתיפאדה , אשר הדגיש 20 שנים של עשייה חיובית בפיתוח המערכות האזרחיות בשטחים ושל שיפור יחסי שחל לכאורה בתחום הכלכלי ( שיעור הפועלים הפלסטינים שעבדו בישראל באמצע 1987 הגיע לכדי 40 אחוזים מכוח העבודה הפלסטיני . ( מול טענות אלה , מדגיש שלום הררי , שכיהן בתפקיד יועץ לענייני ערבים במתאם הפעולות בשטחים בשנים , 1996-1984 שמתאם הפעולות בשטחים לא היה מעולם אחראי על איסוף מידע מודיעיני ולא על גיבוש הערכת מצב כוללת לגבי המצב בשטחים . השב"כ היה הכתובת הבלעדית והברורה לכך . המתאם לא הוגדר בתור גוף מודיעיני , הוא לא קיבל מידע מודיעיני גולמי מסווג באופן רציף ולא היה בידיו מנדט שקבע את גבולות תפקידו על תחום זה . אומר שמואל גורן : " מאז מוניתי לתפקיד מתאם הפעולות בשטחים , ב, 1984- לא ראיתי אפילו נייר מודיעיני גולמי אחד של שירות הביטחון . גם אמ"ן התעסק מעט מאוד בסוגיה הזו . " לדברי גורן , לא הייתה שום איבהירות לגבי תחומי האחריות , משום שאת אלה הגדיר בכתב שר הביטחון ארנס ב1983- ואחר כך במסמך בנטוב . המסמך הראשון , יובהר , קבע שהשב"כ יהיה אחראי גם על המודיעין להפרות סדר וזריקות אבנים . בעקבותיו , הקים פיקוד מרכז בצה"ל ובאחריות מקצועית של השב"כ , מתקן לתחקור מפרי סדר . מאוחר יותר , קבע מסמך בנטוב את הגדרת תחומי האחריות בעקבות " פרשת ההרעלות , " ששלום הררי מתייחס אליה כאילו הייתה הסנונית שבישרה את בוא האינתיפאדה הראשונה . הררי קובע , שהשב"כ היה אחראי גם על חתרנות מדינית ובכלל זה על הפגנות והפרות סדר . במקביל לכל אלה , ביוזמתו ולצרכיו , פיתח מתאם הפעולה בשטחים במשך שנות עבודתו דפוסי עבודה שאפשרו לו לאסוף מידע שהופק מתרגום עיתונות מקומית וממגעיו וקשריו עם האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים . התהליכים המרכזיים שאיתר סוכמו בסקירות שהופצו לשאר הגופים שעסקו בנושא השטחים . פורמלית , אם כן , ערב פרוץ האינתיפאדה נשא השב"כ באחריות למתן התרעה מודיעינית לגבי הנעשה בשטחים . אבל , למרות ההגדרות שררה אי-בהירות . אבי בניהו ב"על המשמר" ציטט שאלות נוקבות שהציב שר הביטחון : מי הגורם במערכת שאשם בהפתעה ? מי האחראי לחקר השטחים , להערכת המצב ולהצגת המודיעין מהשטח ? השב"כ מקדיש את מרבית זמנו ומרצו למעקב ולחשיפה של חוליות חבלה בשטחים ולמשימות נוספות . אולם , הוא לא סיפק כל התראה על ההתקוממות העממית הצפויה שפרצה בדצמבר . מגלגלים אחריות השב"כ מעצם אופיו מיקד את מרב המשאבים והתשומות עד פרוץ האינתיפאדה בתחום הפח"ע : איסוף מודיעין וסיכול . המעקב והטיפול בחתרנות המדינית נתפס בשב"כ כתחום אזרחי שהסיכונים המקופלים בו אינם מיידיים , ולכן הוא נפל בסדר הקדימויות של הארגון . בשב"כ פעלה יחידת מחקר קטנה שעסקה במעקב ובליווי התהליכים , ובזה התמצתה עיקר ההשקעה בתחום . נחמן טל היה ראש האגף לעניינים ערביים בשב"כ ( אחרי שירות של 12 שנים בתור מפקד רצועת עזה וסיני בשב"כ ) ולטענתו , בכל שנות שירותו לא ידע על המסמכים שעליהם מספר גורן ( מסמך ארנס מ1983- ומסמך בנטוב מ ( 1985- ולא על אחריותו של השב"כ לתחום הפעילות הפוליטית האזרחית בשטחים : " עסקנו בסיכול ולא עסקנו בהלכי רוח ... אמרנו שאנחנו לא נהיה משטרת ביטחון . " עוד טל מספר , כי התפרצות האינתיפאדה הייתה ללא ספק הפתעה מוחלטת . לדבריו , ההערכה הייתה שהעימות העתידי עם הערבים או עם הפלסטינים בשטחים צפוי להיות בשתי דרכים אפשריות : עימות צבאי ( קונבנציונלי ) עם הערבים בכלל או טרור , כי " לא חשבנו במונחים של התקוממות עממית . " התאונה בסמוך לעזה הייתה להערכת טל , רק ניצוץ שהבעיר את האש . היא התלקחה בעיקר בגלל תחושות הייאוש וההשפלה שחוו תושבי השטחים תחת השלטון הישראלי . הצעירים שהתחנכו וגדלו תחת הכיבוש , בני ה18- וה , 19- הם שהובילו את האינתיפאדה והם שהרכיבו את " ועדות ההלם" והוועדות האחרות . חברי " ועדות ההלם" היו בני הדור שלא היה יכול לסבול עוד את ההשפלה . טל מאשר ש"הייתה אצלנו תחושה של אובדן ההרתעה , שהתעצמה אחרי מלחמת לבנון . " חיש מהר איבד צה"ל את השליטה בשטח מול עוצמת המהומות ומחולליהן . דרוש שינוי מיידי נחמן טל אומר , שכחודש לאחר פרוץ האינתיפאדה היה ברור שהמצב החדש בשטחים מחייב שינוי במאפייני הפעולה של קהילת המודיעין . נדרשו הגדרה מחדש של תחומי האחריות והגדלה משמעותית במשאבים ובתשומות . בפגישה מצומצמת של ועדת ראשי השירותים ( ור"ש ) ב14- בינואר 1988 בהשתתפות ראש השב"כ יעקב פרי , ראש אמ"ן אמנון ליפקין-שחק , וראש המוסד שבתי שביט נקבע ( ואושר אחר כך על ידי שר הביטחון רבין : ( . 1 השב"כ נושא באחריות הכוללת להערכה המודיעינית . המעקב והטיפול בחתרנות המדינית נתפס בשב"כ כתחום אזרחי שהסיכונים המקופלים בו אינם מיידים , ולכן הוא נפל בסדר הקדימויות של הארגון הבערת צמיגים במהלך הפרות סדר
|
|