מודיעיון בעריכת עמוס גלבוע

עמוד:36

הרכב הנושאים את ציוד הגישור והצליחה . מדוע ? עקב אלפי תקיפות של חיל האוויר במלחמת ההתשה , נהפכה הכנסת כלי רכב / רק"מים לתוך דיפונים לצורך הגנה לשגרה בצבא המצרי , אפילו ביחידות שחנו מאות ק"מ מקו המגע הקדמי בתעלת סואץ . דא עקא , שהדיפון שהכרנו עד עתה היה הערמת סוללת עפר בצורת האות ח , שצמצמה את אפשרויות היפגעות הרכב / רק"ם לפחות משלושת הכיוונים שבהם סוללות העפר . בשיטת הגנה זו הייתה מגבלה והיא שכלי רכב בכניסתו למחפורת או ביציאתו ממנה היה חייב לנסוע בהילוך אחורי , שהוא מעכב את התנועה ועלול לגרום לתאונות . לכן בני טען כי שיטת הדיפונים החדשה נועדה לאפשר כניסה ויציאה מהירות מהדיפון על חשבון הבטיחות והמיגון של הציוד . אחרי גילוי דיפוני הסער וההבנה כי צבא מצרים מתכנן מבצע צליחה גדול , הוחלט בראשות מחלקת המחקר להוציא סקירת מודיעין מחלקתית שתסכם את כלל ההיבטים של הצליחה החל בהכנות הקרקעיות שהיו בתחום עיסוקנו בענף , 1 עבו ֹ ר להצטיידות בציוד צליחה ) באחריות הענף הטכני , ענף 7 שבמחלקה ( וכלה באימון הגייסות ובמוכנותם למלחמה ) באחריות הענף המצרי , ענף . ) 6 אלא שענף מצרים והענף הטכני " גררו רגליים" והתחמקו בתירוץ שהם אינם מוצאים את הזמן הדרוש לסיכום הנושא וכתיבתו . מנגד , ענף 1 לא היה מוכן להמתין עוד . כיוון שכך , סוכם בין ראשות מחלקת מחקר לבין ראש הענף ג'מקה כי הסקירה שתיכתב בענף 1 תעסוק בהיבט הקרקעי של הצליחה בלבד , ואילו שאר גופי אמ"ן / מחקר יידרשו מאוחר יותר להיבטים האחרים שלה . בנובמבר 1971 יצאה סקירת מודיעין מחלקתית , ונושאה " ההכשרות הקרקעיות לצליחת התעלה . " המסר העיקרי : הצבא המצרי מכשיר את עצמו לצליחה רבתי לכל אורך תעלת סואץ והוא נוקט שרשרת הכשרות קרקעיות שתאפשרנה את מבצע הצליחה בזמן מועט , תוך מיגון ציוד הצליחה וצמצום אפשרויות הפגיעה בו ובכוחות הצולחים . יודגש שענף מצרים במחלקת מחקר התעלם לחלוטין מהגילויים שלנו בענף ; 1 הוא ביטלם בהינף יד ואף נקט מדיניות החרמה כללית כלפי ענף . 1 הנתק בין ענף 1 לענף מצרים באמ"ן / מחקר לא החל בשנת 1970 והוא לא הסתיים גם לאחר שהתפזרו הקצינים מענף 6 עקב מחדלי יום הכיפורים . אחת הסיבות לזלזול שרחשו קציני ענף 6 לענף 1 הייתה הנגישות שלהם , לעתים בלתי אמצעית , למקורות מידע שנמנעו מענף . 1 אנשי ענף 6 ביטאו רגשי עליונות בנוסח : " מה אתם בענף השטח בכלל מבינים ; לנו יש מידע מוצק מפי הסוס האומר למעשה שאתם על הבנקט . " מעבר לחוסר הנגישות של ענף 1 למקורות צמרת , לא אפשרו לאנשיו להשתתף במפגשים עם שירותי המודיעין של צבאות זרים . מה שראשות מחלקת מחקר ואנשי ענף 6 לא הבינו , הוא שמה שרואים בצילום אוויר טוב אחד , אם יודעים לקראו ולהבינו נכונה , לא ישווה לשום " סיפור" שמושג במפגשים עם סוכנים או גופי מודיעין זרים . ואילו הענף הטכני התייחס לנושא הצליחה באופן ענייני וטען שלהערכתו הקמת הגשרים הצפים על תעלת סואץ תארך זמן ממושך למדיי . הפירוש המעשי - אין לצה"ל מה לדאוג : עד שיצליחו המצרים להטיל את הגישור הצף ולהרכיבו לכלל גשר שכוחות יוכלו לנוע עליו , יספיק צה"ל לגייס את כל מערך המילואים . ענף 1 סירב לקבל את הקביעה המקצועית של הענף הטכני באשר לזמן הדרוש להקמת הגשרים . בני קאין החל לחפש חומר על צליחת מכשולי מים במלחמת העולם השנייה ; בסדרת " קרבות" מתישה עם אנשי הענף הטכני דחק אותם בני אט-אט , וגרם להם לקצר את הערכותיהם באשר לזמן הדרוש להקמת הגישור . לבסוף , בראשית שנת 1973 הוציא הענף הטכני סקירה מחלקתית בנושא הצליחה , גזרותיה והזמן הנדרש להקמת הגשרים . הסקירה המעיטה לעסוק במכונת המלחמה המצרית שנבנתה כדי לאמן את הגייסות ולהכשירם למילוי המשימה . הגילוי החמישי : בניית דיפוני סער לציוד צליחה בעורף ארמיות השדה לאחר הסכם הפסקת האש באוגוסט , 1970 גילה בני ריכוזים של דיפוני סער בעורף ארמיות השדה במרחק כ70- ק"מ ממערב לתעלה , 150-120 דיפונים בכל ריכוז . בני העריך כי הדיפונים ישמשו " שטחי כינוס" לציוד הצליחה , שעל-פי הערכת הענף היה מאוחסן במחסני ואדי חוף שמדרום לקהיר . כל המפענחים שבחנו את הנושא קיבלו בספקנות את תגליתו . לטענתם בצילומים אלכסוניים שעלפיהם קבע בני את גילויו , לא ניתן לפענח דיפוני סער ובוודאי לא לקבוע את מספרם . בני התעקש על תגליתו וקיבל את גיבויו של ג'מקה . בגיחות הצילום שבוצעו בעת המלחמה נראו דיפוני הסער ברור כל כך , שכל הספקנים במפענחים נאלצו להודות שבני אכן צדק . לדעתי בני קאין היה הטוב שבמפענחים שלנו . צעדים מצריים נוספים שאותרו על ידי ענף 1 והובנו כהכנות למלחמה בניית רמפות הטנקים בד בבד עם ההכנות לצליחת התעלה - הירידות למים , משטחי הצליחה ודיפוני הסער - החלו המצרים באמצע שנת 1972 בהערמת סוללות עפר בגובה כ25-20- מטר , גבוהות יותר מסוללת קו בר-לב . הן הוקמו על גדת התעלה המערבית ואורכן הגיע לכמה עשרות מטרים כל אחת . מודיעין פיקוד הדרום קבע כי הסוללות נועדו לחוליות תצפית מצריות על כוחותינו וכן לחוליות ציידי טנקים מסוג סאגר , למקרה שתחודש מלחמת ההתשה . ואילו בני העריך כי הסוללות נועדו לטנקים מצריים שייתנו חיפוי באש ליחידות הצליחה המצריות . למרות התנגדות מודיעין פיקוד הדרום , ענף 1 נשאר איתן בדעתו ונתן לכך ביטוי בכל פרסומיו . בניית מוצבי פיקוד ושליטה לפי הדוקטרינה הסובייטית יש לשאוף שתהיה לכל יחידה ברמת חטיבה ומעלה סדרה של מוצבי פיקוד . זיהוים בשטח לא היה פשוט , מכיוון שברגיעה הם לא היו מאוישים . בני קאין חקר את הנושא ואיתר חלק ניכר ממוצבי הפיקוד ששימשו את המצרים בעת חציית התעלה , וזאת ללא כל סיוע מגופי אמ"ן / חמ"ן האחרים שעסקו בנושא . נושא מוצבי הפיקוד והשליטה פורסם לפני המלחמה , בסקירת מודיעין מיוחדת שכתב ענף , 1 כלומר גם שאר גופי אמ"ן ואג"ם / מבצעים יכלו להתרשם , לו רצו בכך , שהצבא המצרי לוקח את נושא ההכנות למלחמה ברצינות ומשקיע בו משאבים רבים . הכנת העורף המצרי למלחמה מעבר לעיסוק הישיר של צבא מצרים בהכנות הקרקעיות לצליחת התעלה נערכו גם הכנות בעורף המצרי . אלה כללו כאשר הגיע הלקט המודפס לענף , לאחר שעבר את ראשות המחקר , נדהמנו לראות שנוספה לו פסקה פרשנית הקובעת כי ההכשרות הקרקעיות הן חלק מהתרגיל הבין-זרועי , ולעומת זאת הסעיף המקורי שלנו - הכורך פעילות קרקעית בהיקף כזה עם מלחמה - נמחק לחלוטין !!

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא