|
|
עמוד:13
אבותיה המייסדים - איניאס , כזכור , הוא בנה של ונוס , ורמוס ורומולוס הם צאצאיו של מארס - הרי שבמקרה של ישראל , העם ככלל , במובן 8 המטפורי , הוא בן האלוהים . כשאלוהים שולח את משה אל פרעה , לשחרר את העם , הוא מכריז : "בני בכורי ישראל ; ואומר אליך שלח את בני " ( שמות ד , כב-כג . ( העדיפות שמעניק האב לישראל מייצגת תרגום למונחים לאומיים של היפוך חוק הבכורה - תופעה מרכזית כל כך בחיי האבות . אלוהים מרומם את העם שאיחר להיוולד ועלה "על הבמה אחרי שכל שכניו כבר תפסו את תפקידיהם ההיסטוריים" Greenberg 1969 , ) ( 12 למעמד הבכור הנבחר . 9 ישראל הוא עם נבחר , עמו של אלוהים , אבל הסיבה לבחירתו נשארת עלומה . הוא אינו הופך לעם מאוחד למופת , לגיבור כל יכול , בעל אמות מידה מוסריות ודתיות גבוהות . עם ישראל הבוגר יותר , בערבות מואב , בפתחה של ארץ כנען , מבוסס בהרבה מקהילת העבדים שיצאה ממצרים , אך אין פירוש הדבר שתהליך התמסדותו כרוך גם בהתקדמות רוחנית . ההיסטוריה המקראית איננה מבוססת על עקרון הקידמה . בעוד שבשלבים הראשונים של המסע סוגדים בני ישראל לעגל הזהב במשתה קרנבלי , הרי שבתחנה האחרונה , לפני שהם חוצים את הירדן , הם " נצמדים" לבעל פעור ( בהשפעתן של בנות מואב ) ומחליפים את מנהגי הדת המצריים במנהגים כנעניים . בשירת האזינו , בה מספק משה מבט סינופטי על תולדות ישראל , מיוצג העם כבן כפוי טובה שהתנהגותו איננה משתפרת עם הזמן : "הלה' תגמלו זאת , עם נבל ולא חכם ? הלא הוא אביך קנך , הוא עשך ויכוננך" ( דברים לב , ו . ( במקום להעריך את שעשה האל למענם , אומר משה , לא היסס העם שגדל למרוד באלוהיו במלוא כוחו : "וישמן ישורון ויבעט " ( שם , טו . ( התופעה המרתקת במיוחד בעיני , בביוגרפיה הראשונית של עם ישראל אלה מאלה כמו יחזקאל קויפמן ( תשל"ב , ( פיליס טריבל ( Trible 1978 ) וג'ק מיילס . ( Miles 1995 ) אך אצל רובם לא הוקדשה תשומת לב רבה להאנשה המקבילה של העם . . 8 זהו היפוך מונותאיסטי מעניין של המוצא האלוהי המיוחס לגיבורים במסורות הפוליתאיסטיות . אי אפשר להגדיר שום גיבור מקראי כבנו של אלוהים ( דבר שהיה הופך את האל לאנתרופומורפי מדי , ( אבל העם כולו יכול לזכות במעמד כזה , דווקא משום שמדובר בזיקה מטפורית בבירור . . 9 עוד על הטיפול המקראי בישראל כעם "צעיר , " ראו אצל פונקנשטיין . ( 34-31 , 1991 )
|
|