|
|
עמוד:13
למקומות שונים ומרוחקים זה מזה . את הרצף המקורי של הוויטה שיבש כנראה עורך ספר מלכים בשלבו את הסיפורים בחומר , שנחשב בעיניו לבן זמנם . כך הוא הפריד את סיפורי מותו וקבורתו של אלישע מעיקר השבחים , שנמנו בפרקים ב , א-ח , טו . העקרונות , שעל פיהם סודרו הסיפורים בתוך הוויטה , הם שניים : העיקרון הכרונולוגי ענייני , שקבע את מקומו של סיפור ההקדשה ( ב , ח-יח ) בראש מחזור הסיפורים ואת סיפור המוות והקבורה בסופו ( יג , יד-יט , כ-כא . ( העיקרון השני , שעל פיו סודרו יתר הסיפורים , הוא העיקרון האסוציאטיבי . סידור על פי האסוציאציה הוא שיטה המקובלת ברבים מספרי המקרא . סיפורים שונים סודרו זה לצד זה בגלל דמיון כלשהו ביניהם , שלפעמים אין הוא חורג מדמיון חיצוני במלים ובביטויים . במחזור סיפורי אלישע סודרו אחרי סיפור ההקדשה שני סיפורים הקשורים למקום - יריחו ( ב , יט-כב ) והעלייה ממנה לבית אל ( ב , כג-כד . ( המסע למואב איננו מצטרף אליהם ( ראה הערה בתחתית הטבלה . ( נס השמן ( ד , א-ז ) אפשר שעמד במקורו אחרי מעשה הדובים ( ב , כג-כד , ( מאחר שבשניהם סופר על ילדים . ד , ח-לז הוסמך אל ד , א-ז , משום שהגיבורה הראשית בשניהם היא אשה המכנה עצמה "שפחתך " ( ד , ב , טז . ( נס הנזיד ( ד , לח-מא ) הוסמך אל תחיית הילד בגלל האסוציאציה של "מות בסיר" עם מות הילד . הכפלת לחם הביכורים צורפה אל השבחת הנזיד , משום שבשניהם מדובר במזון , ובשניהם בא ההיגד הדומה "צק / תן לעם ויאכלו" ( ד , מא , מב , מג . ( סיפור נעמן ( ה ) בא אחרי לחם הביכורים אולי משום האסוציאציה "בךכה" ( ה , טו ) - "בכוךים " ( ד , מב . ( נס הגרזן ( ו , א-ז ) נעשה בירדן בדומה לנס נעמן , ולכן הוא בא אחריו ( וראה להלן , בפירוש לפרק ו , א-ב . ( סיפור שבייתו של הגדוד הארמי הוסמך אל נס הגרזן בגלל הקריאה הדומה "אהה אדני " ( ו , ה , טו . ( סיפור מצור שומרון הוסמך אל סיפור המצור בדותן , שכן בשניהם מדובר בסיטואציה דומה . סיפור שבחי אלישע ( ח , א - ו ) הוסמך אל סיפור מצור שומרון , משום שבשניהם צועקת אשה אל המלך ומבקשת ישועה משפטית , כאשר הרקע לבקשה הוא הרעב . הסיפור על הייעוד המזומן לחזאל הוסמך אל ח , א-ו בגלל השורש חיה , החוזר במשמעות שונה בכל אחד מהסיפורים . ןא"ר ] דמותו של אלישע , המצטיירת ממחזור הסי פורים על פעילותו בפרקים ב-ח ; יג , יד-כא , אינה מחוורת כל צורכה . מן הכתוב עולים קווי אופי בודדים של האיש , אך אין הם מצטרפים לכלל דמות בעלת חותם אישי ייחודי , ולא ניתן להבין על פיהם את מעשי אלישע או מטרה ברורה המכוונת את מעשיו . אף אין לראות באלישע דמות שהטביעה את חותמה על התקופה . במרבית הסיפורים הוא מופיע כעושה פלאות המחונן בכוחות מאגיים על אנושיים , שבאמצעותם הוא מחולל ישועות לאנשים בודדים או לתושבי מקום מסוים בענייני יום יום . במקצת הסיפורים נזכרים " בני הנביאים " ( ד , א ) ואלישע מוצג כמנהיגם . מן הסיפור על הכפלת לחם הביכורים עולה , שמושבם של בני הנביאים הוא באתר מקודש , שאליו מעלים "לחם בכוךים" במועדים המקודשים ( ד , מב-מד . ( כך גם מסתבר מן הסיפור על האשה השונמית , הממהרת אל אלישע היושב בכרמל , ובעלה התמה על מעשיה אומר לה : "היום לא חדש ולא שבת" ( ד , כב-כג ; השווה ישעיה א , יד . ( על הכרמל כאתר מקודש ומקום עצרות עם נודע כבר מסיפורי אליהו ( מלכים א יח , יט-מו . ( גם בית אל והגלגל , הנזכרים כמקומות מושבם של אלישע ובני הנביאים ( ב , ג , כג ; ד , לח-מא , ( נמנים בספרי יהושע ושופטים כמקומות מקודשים , שנועדו לאספות עם ולהבאת מתנות קודש . ? עם זאת , לא מתחוור כלל מעמדו של אלישע במקומות המקודשים ואף לא מעמדם של בני הנביאים ותפקידם במעשי הנסים של אלישע . מתוך הסיפורים הם מצטיירים כפשוטי עם , שהתלקטו בחבורות מעריצי הנביא , ותו לא . מקום חשוב יותר ניתן לבני הנביאים במעשה הקדשת אלישע , שהוא סיפור ארוך ומורכב , וכנראה מאוחר יותר מן הלגנדות הפשוטות . בסיפור זה יש קשר הדוק בין בני הנביאים לבין אלישע ורבו אליהו . הם מתלווים אל השניים אל אליהו , שזו דרכו האחרונה עלי אדמות , ואל אלישע , שזו ראשית דרכו כנביא עצמאי . מסיפור זה עולה , שבני הנביאים שירתו קודם לכן את אליהו , שכן לאחר שראו את אלישע מבצע את נס חציית הירדן באמצעות "אדרת אליהו , " הם אומרים : "נחה ריח אליהו על ץלישע " ובאים "לקךאתו וישתחוו לו אךצה " ( ב , יד-טו . ( אולם בסיפורי אליהו עצמם אין זכר לבני הנביאים . אליהו קובל על רדיפת הנביאים והריגתם ( מלכים א יט , י , יד ; השווה שם יח , יג , ( אולם הוא מתכוון לנביאים של ממש , ומכל מקום לא לבני הנביאים , שכל מהותם מצטמצמת בהסתופפות בצלו של רבם המקודש . לעומת זאת , בחמישה מן הסיפורים : סיפור ריפוי נעמן ( ה , א-כז ;( סיפור שביית הגדוד הארמי ( ו , ח-כג ;( סיפור מצור שומרון ( ו , כד - ז , כ ;( סיפור משיחת חזאל ( ח , ז-טו ) וסיפור מות אלישע ( יג , יד-יט - ( מופיע אלישע באור שונה וללא בני הנביאים . אלה הן לגנדות מדיניות , שההיסטוריה הלאומית של ישראל נזכרת בהן רק ברקע . האירועים המדיניים מופיעים בעיקר במצג , שכן ללא הזכרתם לא היו מעשי הנס של אלישע מובנים . בסיפור ריפוי נעמן מתוארת במצג ( ה , א-ג ) סיטואציה של פשיטת גדודי ארם דרך קבע בישראל רק כדי לספר על נערה שבויה מארץ ישראל , שידעה על יכולתו של אלישע לרפא צרעת , ובכך נסללת דרך לבואו של נעמן שר הצבא הארמי לפני אלישע , כדי שירפאו מצרעתו . אין בסיפור זה כל מסר מדיני לאומי או נבואי ישראלי , והוא מתמקד באפשרות לעבוד את ה ' מחוץ לישראל . גם בסיפור שביית הגדוד הארמי בדותן עולה הסיטואציה המדינית במצג ( ל , ח-יב . ( למלך ארם מסתבר , שתוכניותיו להכות את ישראל סוכלו , משום שאלישע פירטן לפני מלך ישראל . בעקבות זאת שולח מלך ארם גדוד ללב ישראל , אל דותן , מקום מושבו של אלישע היודע כל , אך הלז - כמצופה מאיש פלאי קדוש - לא רק שאינו נתפס , אלא ששבה את הגדוד הארמי . מעשה זה אינו מביא לשינוי במאזן הכוחות בין ישראל לארם , ויד ארם נשארת על העליונה . ? אותם קווים מופיעים בסיפור מצור שומרון וישועתה . המצג ( ו , כד-כה ) פותח במלך ארם המגיע עם כל מחנהו לשומרון ושם עליה מצור . המצור אינו מוציא את אלישע משלוותו , ורק משכלו כל הקצין ואמהות אכלו את בשר ילדיהן מחמת הרעב , מתנבא אלישע על הפסקת הרעב , ודבריו מתגשמים הארמים נסים על נפשם בשל מורא שהפיל עליהם ה , ' בהשאירם לתושבי שומרון את כל ציודם ומזונם . ? בשלושת הסיפורים הללו אין אלישע מופיע כנביא הנוקט עמדה מדינית או דתית . הוא אינו מסביר לעם ולמלך מדוע ה ' נותן "תשועה לאךם" על ישראל ( ה , א , ( וכיצד עליהם להתנהג כדי לחלות את פני ה . ' אדרבה , הוא פועל בדרך תמוהה . אמנם בשעת הצורך או בשיא השעבוד לארם הוא מציל את ישראל , אך מעשי ישועה אלה באים בהפתעה , ללא שיטתיות , ומעל לכל- הם מקומיים , ואינם משנים את מצבה הנחות של ישראל מול ארם . אמנם המסר הנבואי במעשים אלה - הצורך לבטוח בה ' בניגוד לפחדו ההיסטרי כמעט של מלך ישראל מפני מלך ארם - ברור , אולם הנביא אינו מודיע על כך מראש , ומעשי הישועה של ה ' באמצעותו באים בהפתעה למלך ישראל ולעמו . אין פלא אפוא , שאלישע
|
|