|
|
עמוד:10
רווחו גם בעמי הסביבה , ובייחוד אצל החתים . כך , למשל , לתורת היולדת שבויקרא יב נמצאה מקבילה בהוראות כוהנים חתיות . הלוח הכולל הוראות אלה פותח בזו הלשון : "כה אמר פאפאניקרי , כוהן ארץ קומאני : כי תשב אשה על האובניים ללדת ... לאחר שבעת ימים ... אם זכר ייוולד ... כאשר יגיע החודש השלישי ... יטהרו . ואם נקבה תיוולד ויגיע החודש הרביעי יטהרו " . הלוח מסתיים במלים : "זו תורת פאפאניקרי , כהן קומאני . " לפי תורת היולדת בויקרא , לאחר הולדת זכר מיטהרת היולדת כעבור ארבעים יום ( יב , ב-ד , ( ואילו לאחר הולדת נקבה היא מיטהרת כעבור שמונים יום ( שם , ה-ו . ( לפי תורת היולדת החתית , מיטהרת היולדת כעבור חודשיים - אם ילדה בן זכר , וכעבור שלושה חודשים - אם ילדה בת . המשותף לשתי התורות הוא עצם ההבחנה בין לידת זכר לנקבה באשר לתקופת ההיטהרות של היולדת , ואף פרקי הזמן שנועדו להיטהרות דומים בשתי התורות . וכשם שהתורות שבחומש פותחות בהוראות משה ואהרן ומסיימות ב"זאת תורת" ( יא , ב , מו ; יג , ב , נט ; טו , א , לב ועוד , ( כך מצאנו בתורת היולדת החתית פתיחה וחתימה בשם הכוהן המוסר את ההוראה . * כיוצא בזה קיימת מקבילה חתית להוראות לטיהור בית שבפרק יד , לג-נג . בויקרא הטיהור הוא מנגע צרעת , שטיבו בבתים לא מחוור לאשורו , ואילו אצל החתים מדובר בטיהור מרע ומאשמה . בשתי התורות מביאים שתי ציפורים לכפרה . לפי התורה החתית מקריבים את אחת הציפורים לרוחות השאול , ואת השנייה - לאלוהות , ואילו בטקס טיהור הבית שבויקרא שוחטים את הציפור האחת ומשלחים את השנייה על פני השדה אל מחוץ לעיר , דהיינו : אל הךמונים השולטים שם . טקס זה של שילוח הציפור מזכיר את שילוח השעיר לעזאזל שבפרק טז , וגם בנושא זה נתגלו מקבילות מפתיעות בטקסי כפרה חתיים . גם שם שולחים את הבהמה למדבר , ולפני שילוחה סומכים עליה ידיים ( השווה טז , כא . ( גם בהוראות פולחניות אחרות של החתים ניכר דמיון לתורת הכוהנים הישראלית . כך , למשל , בהוראות הךזתיות למשרתים במקדש ישנן הנחיות בענייני הקדשות וראשית היבול , המרת בהמות מוקדשות ( השווה כז , לב-לג , ( דיני הנותר מן הקורבן ( השווה יט , ה-ז , ( דינים הנוגעים לטומאת השוכב עם אשה ( טו , טז-יח ) וכיוצא באלה ? . הוראות פולחניות דומות היו גם ביוון . בקירנה ובאי קוס נתגלו חוקים , שלדעת חוקרים מקורם באנאטוליה , ובהם דין שעיר אדום המוקרב לצורך טיהור , בדומה לפרה האדומה בבמדבר יט ; דיני טיהור מזבח ( השווה שמות כט , לז ; ל , י ; ויקרא טז , יח-יט ;( הקדשות וערכים ( ויקרא כז ) וחוקי מקלט לרוצח בשגגה ( השווה במדבר לה * . ( מאלפת ביותר העובדה , כי חוקים קדושים אלה מוצגים כחוקים שניתנו על ידי האל ( אפולון ) לרגל בואם של המתיישבים לארץ החדשה - דבר החופף את חוקי תורת כוהנים הפותחים במשפט : "כי תבאו אל האךץ '' ( יד , לד ; יט , כג ; כה , ב ועוד . ( יתרה מזו ; האל אפולון מתנה את קיום ההתיישבות במילוי חוקיו , בדומה להתניה שבויקרא יח , כו-ל ? . ההקפדה המדוקדקת על קיום חוקי הפולחן , המציינת את תורות הכוהנים בישראל , מצויה גם בספרות החתית . כך , למשל , פונה המלך החתי מורשיליש לאלים ומבקשם לסלוח לו על הזנחת מצוות הפולחן ועל הפרת חוקי הברית הכתובים בספר , והוא מתחייב לעשות לפי הכתוב.- "וכל מה שאמצא כתוב בספר אקיים , וכאשר איישב את הארץ ... אמלא אחר חוקי הברית " . חשוב לציין , כי גם כאן מודגשת העובדה , שביישוב ארץ יש לנהוג לפי החוקים . על החובה למלא בקפידה את ההוראות הכתובות - למדים אנו מתפילתו של אותו מלך האומר : "כאשר יביאו את פרי הכפרה - על פי הרשום בספר בקשר לקורבן הפרים ועל פי מצוות הברית , וכפי שנעשים קורבנות העולה והשלמים בהתאם לכתוב , כך יעשו " . הוראה זו מזכירה את ההדגשות החוזרות ונשנות בספרות הכוהנית שבתורה , כי הכל נעשה "כאשר צוה ה "' ( ראה , למשל , ח , ד , ט , יג , יז , כא , כט , לו . ( לאור זאת אין מקום לטענה , כי ההקפדה על דיוק בקיום המצוות , כפי שמצאנו בספרות הכוהנית , משקפת תקופה בתר גלותית , כפי שטען ולהאוזן . הוראות לטקסי חגים . הוראות מפורטות ביותר לקיום טקסי חגים כדוגמת אלה שבספרות הכוהנית בתורה ( שמות יב ; ויקרא כג ; במדבר יח-כט ) מצויות בספרות החתים וכן בכתבי אוגרית . גם שם כבישראל נערכים הטקסים הגדולים בארבעה עשר ובחמישה עשר לחודש , שהם ימי מילוי הירח . כך , למשל , נאמר בקשר לחג האביב החתי , חג האנתחשום : "בארבעה עשר לחודש בערב ילך הכוהן ... ולמחרת יקריבו בקר וצאן על יד המצבות " ,... כיוצא בזה אנו קוראים בכתבי אוגרית : "בארבעה עשר לחודש ירחץ המלך ... ביום מלאת ( הירח . ( יקריבו פרים , שני כבשים ויונה ... בני המלך ובנות המלך יעלו ... בשלושה עשר לחודש המלך ירחץ ... בחמישה עשר תנופה כבש לאל ... שני כבשים ... שבע פרות וארבעה עשר כבשים ? " ... במניין הקורבנות הקרבים בטקסי החג ניכר דמיון מפתיע בין המקורות המקראיים למקורות החתיים . כך , למשל , כתוב בלוח חגים חתי : "פר אחד , שבעה כבשים ... שעיר עזים ... מנחת קמח ויין" - עניין שיש להשוותו לבמדבר כט , ב-ו : "פר בן בלןר אחד , איל אחד , לבשים ? ני שנה שק . ק . ה ףזמימם ... ושעיר עזים אחד ח ^ את ... ומנחתה ןנסכיהם ? " ... החגים שבספרות הכוהנית כוללים ימי עצרת ( ויקרא כג , לו ; במדבר כט , לה , ( שפירושם ימי אספה חגיגיים , וגם בטקסי מועד חתיים מצאנו ימי " אספות גדולות , " החלים ביום התשיעי , העשירי והשישה עשר של חג האנתחשום . מאלף לענייננו הוא טקס לקיחת האנתחשום על ידי המלך והמלכה בחג זה . כינויו של החג מקורו בלקיחה זו . אנתחשום הוא פרי מסוים בדומה לפרי הדר , שיש לקחתו לפי ויקרא כג , מ ביום הראשון של החג . "לקיחה" זו הן אצל החתים והן במקרא באה ללא ספק לצורך קיום תהלוכה סקראלית . מיד לאחר מצוות לקיחת פרי הדר על "המינים '' המלווים אותו בא הצו לשמוח לפני האלוהים שבעת ימים ( כג , מ , ( וגם '' שמחה" זו מתבארת מתוך מקורות חתיים ואתרי תיים . בהוראות לטקסי חג חתיים מדובר רבות בשמחה לפני האל , המתבטאת באכילה ובשתייה , בנגינה ובמחול , במשחק ובתחרויות . שמחה כזאת מתוארת בסיפור העלאת ארון הברית על ידי דוד : "ויעל את ארון האלהים ... ? שקחה ... בתרומה ובקול שופר ... דוד מפזז ומכךכר לפני ה ... ' ושחקתי לפני ה "' ( שמואל ב ו , יב ואילך . ( שמחת חג הסוכות בוארה
|
|