|
|
עמוד:6
והפיסול ליצירת עבודות המשלבות מתח עם נוכחות רגשית עמוקה . היא מועמדת לפרס על תערוכת יחיד שהציגה במרכז האמנות קמדן . התבוננות ביצירותיה התלויות על הקיר ובאלה המונחות על הרצפה מעלה תחושה שהיא מתעללת בבדים הצבועים , שוברת אותם ומנסה למתוח את גבולות הציור והפיסול בעת ובעונה אחת ולהגדיר מחדש את יחסי הגומלין בין שני המדיומים . ואכן , תחושת אי הנוחות אל מול עבודותיה מעוררת שאלות על גבולות הציור ועל מקומו במאה ה . 21 פרט לעבודה אחת שנראתה כמעיל אדום תלוי , קשה היה להשתחרר מן התחושה שהעבודות הופקו מתוך סיטואציות אלימות שתוצאותיהן מונחות כעת על הרצפה או תלויות על הקיר . לפי ההסברים שניתנו בקטלוג הצנוע ולכלי התקשורת , העבודות החלו את חייהן כציורים מונוכרומטיים מסורתיים , עד שהאמנית החלה לכופף אותם ולעוותם באופנים חריגים , לעתים אלימים . לדברי האוצרת , בחדר שבו מציגה דה לה קרוז עולה השאלה מתי ציור הוא ציור . האמנית משחררת את הציור מן המושגים הקדושים שאליהם הוא כבול , שוברת מוסכמות ומניחה את הבדים על הרצפה . הקשר שלה לציור הוא גופני , והסגנון מינימליסטי ולא קאנוני . השיח על דיאלוג וירטואלי בין ציור לפיסול אינו רלוונטי עוד , וודאי שאינו חדש או משכנע את העין המיומנת ונטולת התמימות של הצופה . הבדים וחלקי הריהוט השבורים , המפורקים ומחוברים מחדש , בתערוכה זו נעדרי חן ואינם מעוררים כל עניין חדש מעין זה שיכול להתעורר סביב אמנות עכשווית בשנת . 2010 המיצב נשאר מיושן ומזכיר מראות נשכחים של מיצבים בשלהי שנות השבעים וראשית שנות השמונים של המאה העשרים בלופטים של ניו יורק . השיח העכשווי על אודות החזרה לציור , ובייחוד הרצון לראות אצל המועמדים חידוש מרענן , נותרים כאן בלתי ממומשים , והצופה נותר נבוך . קבוצת האוטולית' The Otolith Group / הקבוצה נוסדה בשנת 2002 על ידי קודוו אשון ( Eshun ) ואנג'ליקה סגאר . ( Sagar ) אשון נולד בלונדון בשנת 1966 ולמד ספרות אנגלית במכללת אוניברסיטת אוקספורד . ( 1988-1985 ) סגאר נולדה בלונדון בשנת 1968 ולמדה אנתרופולוגיה והינדואיזם בבית הספר ללימודי אפריקה והמזרח באוניברסיטת לונדון . ( 1997-1994 ) קבוצת האוטולית מועמדת לפרס על הפרויקט Suns A Long Time Between ועל ספר האמן שליווה אותו . לדברי האוצרת , הקבוצה יוצרת סרטים דוקומנטריים מחומרים השאובים ממגוון רחב של תחומים , והצפייה בהם מובנית ומוכתבת מראש עבור הצופה . לחברי הקבוצה חשוב להדגיש את העבודה המשותפת , המחברת גם בין תרבות לחינוך , ואת רצונם להעביר מסרים פוליטיים ולהשיג מטרות . הם אוצרים תערוכות המלוות בסיפורים אנושיים , ומציגים את עצמם כאנשים מבריקים בשלל תחומים של האמנויות והחיים . פרס טרנר הוא משאת נפשם של אמנים רבים ועשוי לקדמם במעלה ההיררכיה של האמנות העכשווית . תערוכת המועמדים לפרס לשנת 2010 מציגה צייר אחד ושלושה אמני מיצב : קול , אובייקטים ווידיאו . לאחר ביקור ממושך בתערוכה וניסיון להבין את בחירת האמנים האמורים לסמן פריצות דרך באמנות העכשווית , קשה להתעלם מתחושת האכזבה . אם בכל זאת תרצו ליהנות כאן , תמצאו מענה הולם , גם אם לא חדשני , דווקא במיצב הקול של פיליפס , המנעימה את השהות בגלריה בשירה איכותית הבוקעת משלושה רמקולים שחורים . הישיבה על ספסל העץ בחלל הלבן מזמנת אתנחתא מוזיקלית מדיטטיבית המאפשרת רגעי נועם למרות העצב , ואולי דווקא בגלל הנגיעה הנוגה במיתרי הנפש . Photo : Sam Drake and Lucy Dawkins , Tate Photography Courtesy the artist and Gagosian Gallery Dexter Dalwood , Lennie , 2008 , oil on canvas
|
|