|
|
עמוד:9
אין מתכון ואין הצעה מובנית אשר תנחה את המורה בתרגום הביטוי הכוונה עצמית למונחים אופרטיביים . כך , למשל , בתרגיל "למורה ולתלמידים מסלולי חשיבה נפרדים - כיצד הם נפגשים " ? ( ראו תרגיל 1 בשער הראשון בספר זה , ( העוסק בשיעור מקרא בכיתה ה . ' המורה בשיעור זה מצליחה להפוך את הלימוד לאתגר אינטלקטואלי , לעודד את תלמידיה לחשיבה ביקורתית ולטפח בהם תהליכי שכילה ( זאת בשיעור פרונטלי . ( לעומת זאת , בתרגיל "תוצאה מפתיעה בניסוי - הפרעה או הזדמנות ללמידה " ? ( ראו תרגיל 12 בשער השלישי בספר זה , ( המורה לטבע מחמיצה הזדמנות לדיון ביקורתי שיכול היה להיערך לאור תוצאה מפתיעה שקיבל תלמיד בניסוי שביצע לפי הוראות בספר . במקום להפוך את המקרה למנוף ללמידה , לדיון ביקורתי בתוצאות הניסוי ולבקש תכנון דרכי הוכחה לטענות והסברים אפשריים לתוצאה הבלתי צפויה - היא מפנה את התלמיד לקריאה מדויקת יותר של ההוראות בספר . ההוראה היא עיסוק פרקטי , התלמידים והמורים עוסקים בפעילויות לימודיות . ניסוחים תאורטיים והיגדים כלליים אין בכוחם למלא את חלל הכיתה . השפה המובנת למורים , שפה שימושית המדריכה אותם כעשייה הפדגוגית , איננה מבוססת על ידע היגדי תאורטי אלא על ידע אופרטיבי , ידע בר-שימוש שניתן לפעול עמו במצבים של הוראה-למידה . יוצא אפוא , שהבעיה הראשונה שאנו ניצבים לפניה בסוגיית הלומד בעל ההכוונה העצמית היא כיצד לתרגם את הצהרת הכוונות , את היעדים הנכספים , למונחים אופרטיביים שיש בכוחם להדריך את המורים בעשייה היומיומית בכיתה . בטרם נציע דרך הנראית לנו כאפשרית ורצויה , נאמר שאין זו דרך קלה כלל ועיקר . מצבי למידה-הוראה הם תלויי תוכן ותלויי נסיכות . המורה צריך להיות ער ומודע להבחנות הקיימות בין צורות הידע המיוצגות בתחומי הדעת השונים . מרכיבי החשיבה הביקורתית במקצועות מדעי הטבע המייצגים ידע אמפירי שונים ממרכיבי החשיבה הביקורתית במתמטיקה המייצגת צורת חשיבה לוגית-סימבולית , ושני אלה בוודאי שונים מן החשיבה הביקורתית הנדרשת בניתוח טקסט מקראי שבו מפעילים אמות מידה לשיפוט מוסרי . ואולם הקושי איננו מתמצה בכך שעל המורה להיות בקי באותם תחומי הדעת שהוא מלמד ובהבחנות שביניהם , אלא גם בכך שאם רצונו להתחשב בתלמידים כפרטים שונים זה מזה , כאינדיווידואלים , בהכרח הוא ימצא את עצמו במציאות פדגוגית שיש בה שטחי עניין ומסלולי למידה רבים . ( זאת , גם כאשר שאיפתו היא שכל תלמידיו יגיעו להבחנות אובייקטיביות כפשוטן בחשיבה הביקורתית המתייחסת למסגרות תחומי הדעת השונים ( . המסקנה המתבקשת מדברים אלה היא שכדי לסגור את הפערים בין הצהרת הכוונות לעשייה היומיומית בכיתה , בין הניסוחים הכלליים במצע החינוכי לבין העשייה במצבי ההוראה-למידה המתרחשים בפועל , עלינו לעסוק בשתי משימות :
|
|