מבוא

עמוד:יג

כך כותב אחד מגאוני ההלכה והמחשבה בדורותינו האחרונים , ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק , בעל 'אור שמח' על משנה תורה : " דברי רבינו בכל ספריו , ב'יד / ב'מורה' ובפירוש המשניות - רוח אחת בהם" ' ) משך חכמה' על התורה , שמות כ , ג . ( המעיין בביאורנו , שבו השתדלנו להסמיך לדברי הרמב"ם בהקדמות , את דבריו באותם ענינים במקומות אחרים , ישתכנע בעצמו עד כמה נכוחים וצודקים דבריו של ה'אור שמח . 67 במסגרת מבוא זה , לא ננסה לתת סקירה כללית על תוכני מחשבת הרמב"ם , או על מאפייני שיטתו ודרכו . לכך נועד לימוד ההקדמות עצמן , הן וביאוריהן . ב . תולדות נוסח ההקדמות הרמב"ם חיבר את פירוש המשנה בלשון המדוברת בפי היהודים בארצות מגוריו , דהיינו בערבית ( כתובה באותיות עבריות . ( הוא כתב תחילה טיוטות ( שדפים מהן נמצאו בגניזה הקהירית , ע' איגרות , עמ' קצו ז , ( ואחר כך העתיק את הספר ל"נקי" ( ר' להלן . ( אולם , גם לאחר שהיה הספר גמור ונמסר להעתקה ולהפצה - המשיך לתקן בו את הטעון תיקון במשך כל ימי חייו ( על הערה אחת שהוסיף לנוסח הקדמת חלק - ע"ש פסקה ח , ' הערה - 18 אנו יודעים כי נכתבה אחרי פרסום מו"נ , כלומר יותר מעשרים שנה אחרי כתיבת פירוש המשנה . ( כבר בחיי הרמב"ם הוחל בתרגום הפירוש לעברית , ביוזמה שראשיתה בפרובנס , והמשכה בספרד הנוצרית ובאיטליה . מלאכת התרגום לא נשלמה על ידי מתרגם אחד , ואף לא בדור אחד . כך קרה שרמת התרגום של החלקים השונים של החיבור אינה אחידה , הן מבחינת הבנת המתרגמים בתוכן , והן מבחינת מומחיותם בשתי הלשונות . גורלן של ההקדמות שפר באופן יחסי : הקדמת המשנה תורגמה ( עם מחצית סדר זרעים ) על ידי המשורר ר' יהודה אלחריזי ; הקדמת חלק תורגמה ( עם כל סדר נזיקין מלבד מסכת אבות ) על ידי ר' שלמה בר' יוסף בן יעקב הרופא מסרקוסטה , שהוא אחד המתרגמים הטובים ; וההקדמה לאבות תורגמה ( עם מסכת אבות ) על ידי ראש מתרגמי הרמב"ם , ר' שמואל אבן תיבון . יש לציין כי אף אחד מן המתרגמים הקדומים לא ראה את כתב היד המקורי של הרמב"ם , אלא כולם תרגמו מהעתקות יש לציין כי לאחרונה מתחיל גם המחקר האקדמי להתפכח מן הסברה הנ"ל , כאילו הרמב"ם של ה'מורה' והרמב"ם של החיבורים ההלכתיים - שני "רמב"מים" הם , בעלי רוח שונה ומגמות שונות . תרמו לכך רבות עבודותיו החשובות של ש"ב הדגול בנש"ק פרופ' רבי יצחק טברסקי שליט"א , ובראשן 'מבוא למשנה תורה לרמב"ם , ' שמהדורתו העברית ראתה אור לאחרונה ( הוצ' מגנס , ירושלים תשנ"א . ( . 6 באמת , הקורא ביושר את כתבי הרמב"ם , ובמיוחד את איגרותיו , ומתרשם מאישיותו - ידחה באופן בלתי אמצעי את הסברה הנפסדת , לפיה יש אצל הרמב"ם איזו שניות , חלילה . הרמב"ם גילם באישיותו את המימרה שניסח : "לא יירצה לו יתעלה כי אם האמת" ( מו"נ ח '' ב פמ"ז . ( האמת היתה משאת נפשו , בה דבק , ועליה הגן בעוז וללא משוא פנים . מובן שאין זה שולל את קיומם של שיקולים מתודיים מסוימים , אשר הנחו את הרמב"ם בדרך כתיבתו , כגון אלה המפורטים ב'הקדמה' למר'נ , עמ' י"ח ( תדע , שהרי שם מדובר ב"סתירות" המצויות באותו ספר עצמו , המיועד לקהל יעד מסוים . (!

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא