|
|
עמוד:9
מבוא / פמוטות הירושה רקע ביוגרפי זלדה היתה בררנית מאוד בחשיפת חייה הפרטיים , גם בפני קרובים וידידים , ועל אחת כמה וכמה בפני מראיינים , שהירבו לבקשה בתקופה שבה זכתה לפירסום . רשימות ביקורת היתה מקבלת לרוב במשיכת כתף , בקריאות תימהון וב'לא דובים ולא יערי משועשע . עיוות העובדות הממשיות הנוגעות לחייה החריד ודיכא אותה . ספק רב אם היתה דעתה נוחה מכיוון זרקורים אחרי מותה אל פרטי פרטים בחייה . זלדה לא השאירה צוואה בנוגע לחלוקת רכושה - רכוש היה לה תמיד עניין בטל - אך היא ביקשה לשרוף חלק ניכר מעיזבונה האישי . היא ביקשה גם שלא לפרסם את מכתביה האישיים לפני שתחלופנה עשרים שנה מיום מותה . האם אפשר להבין את שירתה של זלדה גם בלי להכיר את תולדות חייה ואת אישיותה ? עובדה היא , ששירת זלדה משאירה רושם גם על אנשים שאינם יודעים הרבה על חייה . עם זאת נראה לי , שאי אפשר להבין את אופיה המיוחד של שירת זלדה ואת התשתית הנפשית והרעיונית שלה , על רקע השירה העברית בארץ , בלי לדעת על הרקע המשפחתי שלה , על אורח החיים שניהלה ועל הכאריזמה האישית שלה . הפרטים הביוגרפיים שיובאו כאן נועדו לשרת את הקריאה בשירתה . חייה ואישיותה של זלדה ראויים למחקר בפני עצמו . ההתוודעות אל שירתה של האישה , שראתה בכתיבה רק חלק מהמאמץ המתמשך לחיות , יכולה לעשות משהו , לפתוח משהו , לאוורר משהו , לאפשר משהו . . 1 שושלת אילן היוחסין של זלדה הוא עתיק ומפואר . מצד אמה היא מתייחסת למשפחת חן גרסיאן , שמוצאה מר' יהודה בן ברזלי הברגלוני , המכונה 'הנשיא , ' שחי בתחילת המאה האחת עשרה בברצלונה שבספרד . בין אבותיה נמנה הפילוסוף ופרשן המקרא ר' זרחיה בן יצחק בן שאלתיאל חן ( נפטר בברצלונה בשנת . ( 1292 נכדו , ר' שלמה , שאת מצבתו אפשר לראות במוזיאון הלאומי של ספרד בברצלונה , היה אחד מאלה שחתמו בשנת 1305 על החרם נגד מי שלומד פילוסופיה לפני גיל עשרים וחמש . לאחר גירוש ספרד ב 1492 התיישבו בני משפחת חן בעיר הנמל קאנדיה אשר באי כרתים , שהיה אז תחת שלטון העיר האיטלקית ונציה . קאנדיה נודעה כמרכז רוחני חשוב במאות השש עשרה והשבע עשרה , עד לכיבושה בידי התורכים . בין חכמיה ורבניה היו אחדים מבני משפחת חך , שכמה מהם עסקו גם ברפואה . הם חתומים על ספר 'תקנות קאנדיה' הכולל אוסף של תקנות שהנהיגו חכמי קאנדיה בתחילת המאה החמש עשרה .
|
|