|
|
עמוד:12
ולבחון מקורות בשיטה עיונית בהירה . אלא שלמרות הצהרת כוונות זו , מרבית ספרי הלימוד ממשיכים לייצג גישה מסורתית המשרתת את תכניות הלימודים , ולכותביהם אין אפשרות רבה לסטות מהמקובל ולפתח עצמאות . במהלך שנות קיומה של המדינה נעו תכניות הלימודים מתקופות של לימוד היסטוריה יהודית וציונית בנפרד מהיסטוריה כללית , לתקופות של לימוד משולב של פרקי ההיסטוריה הללו ( יעקובי , : 2003 ו ; 95-9 פירר , . ( 45 : 1985 גם בעצם החלוקה הזו יש כדי לשקף אידאולוגיה חינוכית המגלמת בתוכה כוונות פוליטיות גלויות ונסתרות . משרד החינוך קבע כי התכנים בספרי הלימוד בהיסטוריה צריכים לשקף 4 את המטרות הכתובות בתכניות הלימודים . מטרות אלה , ששונו במהלך שנות קיומה של המדינה , שיקפו בראשיתן את הרצון להנחיל לבני הנוער את הזיכרון הקולקטיבי - הלאומי והתרבותי - ואת ההקשרים הבין-לאומיים שגויסו לצורך כך . בהוראת היסטוריה , על תכניה ועל מסריה , באים לידי ביטוי תהליכי בנייתם של מרחבי הזיכרון הקולקטיבי , אשר מהם נגזרות תפיסת הזהות הנורמטיבית של החברה ושאיפותיה באשר לדמותה העתידית ( גור-זאב , . ( 94-93 : 1999 אכן , במערכת החינוך נתפס שיעור היסטוריה לא רק כמקור מידע וככלי לניתוח ניסיון העבר האנושי , אלא גם כאמצעי להנחלת ערכים ולעיצוב הזיכרון הקולקטיבי של הלומדים ( נווה ויוגב , . ( 19-18 : 2002 ההתייחסות הכפולה להוראת היסטוריה , הן כדיסציפלינה המבקשת להיות מחקר טהור וביקורתי והן ככלי חינוכי מעצב המנחיל זיכרון , טומנת בחובה סתירה פנימית ומעוררת התנגשות בלתי-נמנעת ( שם : . ( 20 ספרי הלימוד חושפים פערים בין שני הדימויים של מקצוע ההיסטוריה ושל תפקידיו בבית הספר : הדימוי הרחב התואם את מטרות ההוראה הפורמליות , לעומת הדימוי הצר המבקש לראות בהיסטוריה כלי לחינוך לאומי בלבד ( יעקובי , . ( 95-91 : 2003 אלה המאמינים בתפיסה רחבה של . 4 על המטרות של הוראת היסטוריה , ראו בהרחבה להלן ב " שער " הראשון .
|
|