|
|
עמוד:יג
לו לערוך כתב עת חדש שיזם , בשם פילדלפיה מגזין . פיין קיבל את ההצעה , ובתוך זמן קצר גדל מספר מנויי העיתון פי שלושה והוא נעשה לאחד מכתבי העת הפופולריים ביותר בצפון אמריקה . אף שלאחר כמה חודשים הסתכסך פיין עם איטקן בענייני שכר , לראשונה בחייו הוא מצא עבודה שהלמה את כישורי הכתיבה והפולמוס שלו , ומכאן ואילך הקדיש את חייו לכתיבה פוליטית ולפעילות ציבורית . לפני שכל ישר כתב פיין כמה חיבורים על נושאים רגישים ועקרוניים , המדגימים היטב את השיטה והסגנון של כתיבתו הפולמוסית והרדיקלית , ומשלבים פנייה ישירה ורגשית , טיעונים שכלתניים ונכונות להציג עמדה לא פופולרית . דוגמאות מובהקות לשיטה ולסגנון המיוחדים שלו אפשר למצוא כבר באחד ממאמריו הראשונים - מאמר שפרסם ב 8 במרס , 1774 שכותרתו עבדות אפריקנית באמריקה . במאמר הזה יצא פיין נגד העבדות , גינה אותה בחריפות וקרא לשחרור כל העבדים . כמו בספר שלפנינו , פנה פיין לאמריקני הפשוט ושוחח עמו בסגנון ישיר בלי להסתיר את דעותיו או את מניעיו . כבר בפסקה הראשונה הציג את ה ' אני מאמין' שלו : שכמה אנשים נקלים ומיואשים מוכנים , תמורת רווח , לצוד אנשים ולהפוך אותם באלימות וברצח לעבדים , זה מצער יותר מאשר משונה . אבל כאשר אנשים רבים , נוצרים ומתורבתים , מעוניינים באכזריות הזאת ותומכים בה , זה מפתיע ; כל שכן שהיא מתמידה , אף על פי שלעתים קרובות כבר הוכח שהיא עומדת בניגוד להארת הטבע , לכל עיקרון של צדק ואנושיות ואפילו של מדיניות ,
|
|