|
|
עמוד:יא
להוות את אחת מתורות המוסר הפוריות ביותר בעולם המחשבה היהודית של העת האחרונה , תפיסה שאולי יש בה כדי להוביל להבנה עמוקה ושיטתית יותר של המסורת הנורמטיבית היהודית . אליעזר ברקוביץ נולד ברומניה בשנת , 1908 ובשנות השלושים של המאה העשרים רכש את השכלתו באוניברסיטת ברלין , שם קיבל תואר דוקטור בפילוסופיה , וב ' בית המדרש לרבנים , ' שבו הוסמך כרב על ידי הרב יחיאל יעקב ויינברג ( הידוע כבעל השרידי אש . ( לאחר שברח מגרמניה בשנת 1938 כיהן ברקוביץ כרב קהילה בלידס שבאנגליה , בסידני שבאוסטרליה ובבוסטון , עד אשר נתמנה בשנת 1958 לעמוד בראש החוג לפילוסופיה במכללה התיאולוגית העברית בשיקגו , שם לימד עד . 1975 בשנה זו , בהיותו בן , 67 עלה הרב ברקוביץ לירושלים , ובה חי ועבד בבדידות יחסית עד מותו לפני פחות מעשור . במהלך הקריירה שלו כתב לא פחות מתשעה עשר ספרים , וכן מאמרים רבים . כתביו שיקפו את מסירותו העמוקה ליהדות האורתודוקסית , אך גם את אי הנחת העמוקה שלו מהתמורה הדרמטית שחלה בה במהלך שנות חייו . בעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה נתהווה בחלק גדול מן התרבות האורתודוקסית שינוי מהותי , שתואר על ידי הסוציולוג מנחם פרידמן כמעבר מ " מסורת חיים" ל"מסורת ספר" - דהיינו , ממסורת דתית עממית המבוססת על נורמות וערכים מסורתיים המושרשים היטב , שבמסגרתה יכולתו של התלמיד חכם לקבוע ארחות חיים מוגבלת יחסית , למסורת המבוססת בעיקרה על כללים ונורמות שמקורם בספרי ההלכה ובפרשנותם של רבני הישיבות . את שורשי התמורה ניתן לזהות בבתי המדרש הרבניים של מרכז אירופה ומזרחה כבר בראשית המאה התשע עשרה , אולם השינוי עצמו צבר תאוצה רק אחרי השואה . קטיעתם של חיי קהילה יהודיים בני מאות שנים הביאה את המנהיגים הדתיים של אותה תקופה לעודד גיוס המוני לישיבות , בתקווה לבנות מחדש חלק מעולם התורה האדיר שאבד . כתוצאה מכך התאפיין העולם הדתי בארץ ובגולה בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים לא רק במבנה מוסדי שונה , אלא גם באתוס נורמטיבי חדש , שהתבסס הרבה יותר על סמכותם של ספרי ההלכה הכתובה ומפרשיהם . תמורה זו לא התחוללה באופן אחיד בכל רחבי העולם הדתי , אך בכל זאת ניתן להצביע על כמה ממאפייניה הכלליים . ראשית , מרכז הכובד של הסמכות
|
|