|
|
עמוד:4
אנושית . התגלית שהפתיעה אותי יותר מכל היא העובדה שדמות האדם שבה אל זירת האמנות העכשווית , ויש בחזרה מובהקת זו דבר מה הגורם לעונג , מעין געגוע אל הישן והמוכר . לא הייתי מודעת לכך בזמן אמת , והנה עתה , לאחר פרק זמן , הדמות האנושית ניצבת מולי באופן בהיר וברור , ונוכחותה מוצקה כבתקופת הרנסנס . יש שהדימוי האנושי מייצג דיוקן חצוף ופרוע , כמו אצל רפי לביא הישראלי , ויש שהדיוקן עשוי כפסל בפרופיל ובנוי מצדפים , מחלוקי אבן ומזכוכית צבעונית , שכה מאפיינים את חופי יוון המרהיבים , כבעבודתו של לוקאס סאמאראס niDno'nn . ( Samaras ) לפרשנות המילולית , המתעוררת למראה יצירת אמנות , מחזירה אותי אל הסחת הדעת שיש בתחום האמנות החזותית , זו המאפשרת לנו לגעת במציאות דווקא דרך הדממה והשקט , שכן באפלה המציאות נדלקת , ובדממה באים הקולות מבחוץ . יש שהדיוקן הוא קבוצתי , כמו אצל האמן חואן בורגוס ( Burgos ) בביתן של אורוגוואי , המתאר עשרות סצנות בצבעוניות גועשת ועסיסית ; ערב רב של דמויות אטש ושל חיות , המשתתפות באורגיה חסרת סדר , לכאורה , אך בנויה לעילא מבחינה קומפוזיציונית : אנשי חלל , דוגמניות , אחיות רחמניות , חיילים במדים היורים כדורים מנשק קטלני , סקס , עירום , פרחים ורודים מתקתקים , עיני חיות רושפות אש , זיקוקין ךי נור , קומיקס ומה לא ? ציור זה מאזכר את גן חתענ / ג / ת הארציים של הירונימוס בוש מראשית המאה ה . 16 לא רחוק משם , בביתן הקנדי , יושבים להם סביב שולחנות עגולים ושמשיות בבית קפה על חוף הים גברים ונשים מדושני עונג , כמו אין דאגות בעולם לבד מן ההחלטה "הגורלית , " מה להזמין עכשיו . הסצנה דומה להפליא לציורו של אוגוסט רנואר , ארוחת בוקר בבית הטירה . ( 1 880 ) אחד הפרויקטים המרשימים יותר , אולי המרהיב מכולם , היה " המופע האורקולי " של פיטר גרינאוו" , ( Greenaway ) שנוצר על פי ציורו של פאולו ורונזה , החתונה בקאנה : ( 1 562-63 ) סצנת אכילה סביב שולחן שאליו מסבים אורחי התמונה המקורית , המנהלים ביניהם שיחות חולין עכשוויות מדומינות , פרי עסו של גרינאוו . " אנו , הצופים בהווה , בעת שאנו מקשיבים לשיחה ההזויה , מצליחים להתחבר גם לצד ההיסטורי האנושי פת"ני הדוניסט 1 של האוכל . האמן הבלגי , יאן פאבר , 7 'npn , ( Fabre ) לביאנלה חלק מן המיצב הקבוע , שיצר בחדר המראות של הארמון המלכותי בבריסל , שם השתמש במיליון זוגות כנפי חיפושיות ירוקות לשם כיסוי התקרה . הוא בנה בוונציה חמישה מיצבים , אחד מהם , The Belly ( הכרס , ( הוצב בחלל דדקומת 1 בגדה השמאלית של הארסנלה , והיה עשוי ברובו ממשסחים ענק"ם של כנפי חיפושיות ירוקות , המשמשות אותו זה שנים רבות ליצירת פסלים ואובייקטים פיסוליים , הנוגעים בנושאי דת , חיים , מוות וזיכרון ( ר ' " ביאנלה בוונציה , " 2007 טרמינל ; 32 והפסל , 1995 , HageNest בגלריה Entwistle בלונדון , טרמינל / מס / ף . ( 5 המיצב הנוכחי מעורר מחשבות על ההיסטוריה האנושית , ובמיוחד על יחסם של האירופאים לתושבי קונגו הבלגית : מראה האדם השחור המוכה , גבו שרוט ממלקות השוט של האדם הלבן , שרוע על מצע של חיפושיות ירוקות , שאף מוצאן הוא באפריקה . השימוש הציני כמעט בכנפי החיפושיות הן כתכשיט והן כמצע לדמות האדם השחור , מחדד את חוסר האחווה , הצדק והשוויון , הבאים לידי ביטוי קשה מנשוא ביצירת אמנות מן הטובות והמרשימות שראינו בביאנלה הנוכחית . השאלה המוסרית , האם הכול מותר בשם האמנות , נותרת ללא מענה . שוב האדם במרכז היצירה . יש להרהר , לחוש , להרגיש את הכאב . המבט , הארוך כאורך העבודה , כופה שהות ממושכת בחלל . מדכא לראות גם במאה ה 21 את המציאות הנוראה הזאת . האם נדרש מיצב אדיר מימדים מעין זה על מנת להמחיש לצופה את גודל הסבל ואת אי הצדק באמצעות מיליוני כנפיים של חיפושיות ירוקות ודמותו של העבד השחור המוכה למוות ? השימוש בכמות כנפיים שכזו מעורר מחשבות על היבשת , המנוצלת בידי האדם הלבן , ומעלה תהיות על היוצר ועל היצירה גם יחד . האם זהו בי 0 וי נוטף ליופיו של הרוע ? ואולי , כגודל הכאב כך גודל היצירה !? הביתנים הלאומיים National Pavilions Cafe , Saint-Nazaire , France ; BRITDOC Foundation , London ; Westdeutscher Runkfunk , C 0 l 0 9 ne Courtesy ; Galerie Serge |_ e Borgne , Paris ; Monte Clark Gallery , Vancouver ; Clark & Faria , Toronto ; Van Abbemuseum , Eindhoven ; Le Grand 35 mm and 4 K digital Still from Backstory , 2009 Mark Lewis , The Hansards , Bill Sr . and Bill Jr .
|
|