|
|
עמוד:13
החינוך במבחן הזמן - ראשית דבר הרחבה דיון לציבור למדי הציבורי , כי המורים שיפור במעמד ולפועלם מעמד המורה המורה בבתי הספר בישראל איתן והרמת , משקף . דו ערכיות קרנו פלדי את בציבור יחסה זו עשויים הדו ערכי מתבטאת לתרום , של מצד החברה להעלאת אחד , הישראלית בהסכמה איכות החינוך , ואולם מן הצד האחר חשוף המורה , לא אחת , לביקורת נוקבת , כחלק מן הביקורת הכוללת המוטחת במערכת החינוך שבמסגרתה הוא פועל . דומה כי מצב עניינים זה נובע , לא במעט , מהציפיות הסותרות והסותרות לכאורה שתולה החברה במערכת החינוך בכלל ובתפקיד המורה בפרט . כך , למשל , נדרש המורה להיות שותף ביצירתה של תרבות חדשה , ובה בשעה - להיות מעוגן בישנה ; לשמר ערכי מסורת , וגם לטפח השקפה אוניברסלית חילונית ; לסייע בקידומם של עקרונות טכנולוגיים ומדעיים , ולייצג ערכים הומניסטיים ; לעודד אווירה של פתיחות וקירבה לתלמידים , ובה בעת להיות סמכותי ולהציב גבולות ; לפתוח את שערי בית הספר בפני ההורים והקהילה ולאפשר מעורבות , אך למנוע התערבות . על ספה של המאה ה , 21 נראה כי עוצמתן של סתירות אלו יוצרת תחושה עמוקה של אי וודאות באשר ליעדי החינוך וכיווניו . תקפותם של יסודות אידיאולוגיים , תרבותיים וחברתיים , שהיוו יסוד מוסד בעיצוב דרכם של המחנכים ושל מערכת החינוך בישראל , שוב אינה מוצקה כשהיתה . די אם נזכיר מספר דוגמאות למצב עניינים זה : עיקרון "השוויון בחינוך , " שעיקר מימושו במדיניות האינטגרציה , הולך ומפנה מקומו לחינוך נפרד , מתוך העדפת פלורליזם חברתי , דתי , תרבותי ורוחני על פני הנסיונות הבלתי פוסקים והשנויים במחלוקת , מבחינת יעילותם ותועלתם , להביא לשילוב חברתי ולימודי בין קבוצות שונות . לפיתחה של ההפרדה , שלכאורה ניתן לראות בה תשובה לגיטימית לרב תרבותיות הקיימת בחברה , רובצת סכנת אי השוויון בהקצאת המשאבים הלאומיים ובקעקוע היסודות הממלכתיים של החינוך בישראל . תפיסת "הילד במרכז " מופיעה כמעט בכל מסמך המבטא "אני מאמין " חינוכי של בתי ספר שונים בישראל . גלגוליו של המושג והפרשנויות השונות הניתנות לו , מבטאים אף הם מצב של מבוכה וסתירות פנימיות . היבט אחד של תפיסת "הילד במרכז " נעוץ בהכרה , כי לילד דעות ורצונות עצמאיים , וכי חופש הבחירה ושוויון הזדמנויות אמורים להיות מובטחים לכל , ובכלל זה לילדים . פרשנות זו מציבה את הילד בעמדה שווה לזו של המורה , ומעמידה בספק תקפותם של גבולות במערכת היחסים ביניהם . רפיפות הגבולות עומדת בסתירה לגישות פסיכולוגיות הגורסות את נחיצותם בתהליך החינוכי , והרואות בהחלשותם את אחת הסיבות לפיחות במעמד המורה ולשיבוש אקלים הכיתה . הפרשנות המוצגת לעיל אף עלולה לטשטש היבטים נוספים ובעלי חשיבות של גישת "הילד במרכז , " הרואה בייחודיות הילד , במובן של "שונות , " ערך מרכזי ומושא עיקרי להתוויית מהלכים חינוכיים . המושג אוטונומיה , המלווה את מערכת החינוך מזה למעלה מעשור , טעון אף הוא ריבוי משמעויות , כוונות ופרשנויות . בהיבט של ביזור מערכת החינוך , קיים , לא אחת , מתח הנעוץ במיקום קווי התיחום לסמכותו של בית הספר מול סמכויותיו של הממסד החינוכי . לנוכח הגברת מעורבותו של השלטון המקומי בחינוך , נדמה לעתים כי הצנטרליזם הממלכתי התחלף
|
|