|
|
עמוד:13
פרק 1 גבר מתבונן באמהות ראשית , בוודאי תשמחי לדעת כי איני מתכוון לומר לך מה לעשות . אני גבר , ולפיכך לא אוכל לעולם לדעת במלוא מובן המלה מה חשים כשרואים - מחותל שם בתוך מיטת התינוק - קורטוב מעצמי , קורטוב ממני החי באופן עצמאי , ובה בשעה תלוי בי והופך בהדרגה לאדם . רק אישה יכולה לחוש זאת , ואולי רק אישה יכולה להתנסות בכך בדמיונה , אם נמנעת ממנה לרוע מזלה החוויה הממשית . מהו אפוא תפקידי , אם איני מתכוון להדריך וללמד ? אני מורגל בכך שאמהות מביאות אלי את ילדיהן , ואז אנו רואים ממש לפני עינינו את מושא שיחתנו . התינוק מקפץ על ברכי האם , מנסה לנגוע בידיו בחפצים שעל שולחני , יורד לרצפה וזוחל סביב ; מטפס על הכסא או מוציא ספרים מארון הספרים ; או אולי נצמד אל אמו בפחד מפני הרופא לבן החלוק , אשר אין ספק שהוא מפלצת האוכלת ילדים אם הם מתנהגים יפה , ומעוללת דברים נוראים עור יותר אם אינם מתנהגים כשורה . או שזהו ילד מבוגר יותר , היושב ליד שולחן נפרד ומצייר , שעה שאמו ואני מנסים לצרף יחד את תולדות חייו , ולגלות היכן החל להיפגע מהלכם התקין של הדברים . ילד זה מקשיב באוזן אחת לשיחתנו , כדי להיות בטוח שאיננו זוממים כל רע מאחורי גבו , ובה בעת יוצר אתי קשר ללא אומר ודברים באמצעות ציוריו , שאני ניגש מדי פעם לראותם . כמה קל כל זה , וכמה שונה משימתי כעת , כשעלי להרכיב תינוק וילד קטן על פי דמיוני ונסיון חיי בלבד ! את התנסית באותו קושי עצמו . אם אני איני יכול ליצור קשר אתך , מה חשת את לנוכח תינוק בן כמה שבועות , שלא-ידעת האם ניתן בכלל ליצור קשר אתו ? בחושבך על כך נסי להיזכר בן כמה היה תינוקך כשנראה לך שהוא כבר מזהה אותך כיצור אנושי , ומה גרם לך ברגע מרגש זה להיות בטוחה שאתם אכן שני יצורי אנוש נפרדים המקיימים קשר זה עם זה . לא התקשרתם איש עם רעותו משני עברי החדר בעזרו > דיבור . באיזו שפה השתמשת ? מצאת עצמך מטפלת בצרכיו הגופניים של התינוק ונהנית מכך . ידעת בדיוק כיצד להרימו , כיצד לשוב ולהשכיבו במיטתו , וכיצד לצאת מהחדר בצורה נכונה , בהניחו למיטתו למלא את
|
|