|
|
עמוד:11
א . שאלת האדם בפילוסופיה החדישה ובמחשנה היהודית בת זמננו הפילוסופיה בת זמננו מכירה במרכזיותה של השאלה האנתרופולוגית כהשתקפות וכסינתיזה של הפרובלמטיקה הפילוסופית בכללותה . שאלת האדם , מהותו , מקומו בעולם ומשמעות חייו כוללת גם את בעיית המציאות בתוכה הוא חי : הקוסמוס , הטבע , החברה , התרבות וההיסטוריה , את בעיית הדרכים שבאמצעותן הוא משיג את המציאות וגם בעיית האמונה והחוויה הדתית . שאלת האדם איננה , כמובן , תגליתה של העת החדשה . שאלה זאת הועמדה במרכז העיון הפילוסופי כבר בהגותם של סוקרטס והסופיסטים במאה ה 5 לפה"ס ' , ויש הסבורים שהיתה לה חשיבות רבה גם בפילוסופיה הטרום סוקרטית , על-אף אופיה הקוסמולוגי הבולט . אולם , העמדת השאלה האנתרופולוגית במשמעותה הפילוסופית הכוללת כשאלה המתייחסת להוויית האדם בכללותה , למעמדו בעולם וליחסיו להוויה בכל מימדיה הינה , ללא ספק , פרי התרבות האירופית המודרנית . ביטוי ברור להשקפה זאת הריהו בניסוחו הידוע של קאנט את שלוש השאלות שבהן חייבת הפילוסופיה לטפל : "מה אני יכול לדעת ? מה אני חייב לעשות ? ולמה אני רשאי לקוות " ? כאשר שלושתן כרוכות , לדעתו , בשאלה רביעית כוללנית : "מהו האדם " ? שאלה אחרונה זאת מקיפה , ע"פ קאנט , את כל שאלות הפילוסופיה , והעיון בה משמעו עיון בכל השלכותיהן של הבעיות המעסיקות את המחשבה האנושית . בניסוח זה של קאנט בא לידי ביטוי - לדעתי - מפנה מהפכני שחל במחשבה המערבית המודרנית בתפיסת האדם את עצמו ואת מעמדו במציאות . מפנה זה אירע כשעל יסוד הגותם של דיקארט ובאקון הגיע האדם , בהגותו של ברוך שפינתה , להערכת תבונתו כמסוגלת לגלות את האמת בכוחות עצמה , ובהתאם לכך לשלוט בטבע ולהדריך את האדם מבחינה מוסרית להשגת אושר בחייו הפרטיים והציבוריים . כפי שמציין צבי וויסלבסקי , מהווה הגותו של שפינוזה "המהפכה הרוחנית הכבירה שבאה לעולם עם שלטונו של השכל האנושי , " כשהאדם בתור "האני החפשי , האני האנושי , " "העמיד את עצמו במקום האלוהים . " מפנה זה הביא להשקפתו ההומניסטית המפורשת של קאנט , כלומר , מבוא
|
|