|
|
עמוד:7
תודות כשהתחלתי את לימודי במכון הפסיכיאטרי בלונדון חיה כריס פרית' מורי הראשון . הוא לימד אותי לא רק פסיכולוגיה אלא גם אנגלית . כריס הוא שותפי הראשון והתמידי , שדן בכל הרעיונות המופיעים בספר זח , וחולל בהם שינוי זמן קודם שנוסו והועלו על הכתב . ביאטה הרמלין וניל אוקונר האיצו בי לחפש הסבר לאוטיזם . הם לימדו אותי שאפשר ליישם שיטות של פסיכולוגיה קוגניטיבית כללית על בעיות של התפתחות . עידודם ותמיכתם שימשו לי כיוון ומופת . ג'ון מורטון הוא האיש שהודות לו נכתב הספר . הוא לימד אותי לא לחשוש מתיאוריה ולא לשגות באשליית האמת שיוצרים הנתונים . אלן לסלי דן איתי , צעד אחר צעד , במסגרת התיאורטית וסייע לליטוש הרעיונות שמאחורי המילים . גם ג'ון וגם אלן קראו כמה וכמה טיוטות של כל פרק . בכל פעם חוללו ההערות הביקורתיות שלהם שינויים דרמטיים בצורה ובתוכן . טיוטות הפרקים הודפסו שוב ושוב מחדש , בסבלנות רבה , בידי כתכניות רבות , בהדרכתן של אמי דייוויס ודורית לונג . חברים רבים אחרים קראו חלקים מן הספר והגיבו עליהם . ללא עזרתם המקצועית היה הספר דל ופחות מדויק מכפי שהוא כיום . במיוחד ברצוני להודות לעמיתי ביחידה להתפתחות קוגניטיבית , מייק אנדרסן , ריק קרומר , מארק ג'ונסון ואנט כרמילוף סמית . ' ברצוני להודות גם לכריסטופר גילברג , לג'וזף פרנר , לרוס רידלי , למייקל רטר ולדירדרה וילסון על ההערות החשובות שהעירו על הפרקים שקראו . לורנה וינג סייעה לי רבות בהבנת מחקרים על אוכלוסיית הילדים עם אוטיזם ועל התפתחותם לטווח ארוך . ידידתי היידי גריב יעצה לי בעניינים היסטוריים וספרותיים . פיליפ קרפנטר הציע הצעות מועילות בנוגע למכנה הפרקים השונים בספר . ההיבט המהנה אולי יותר מכול בהכנת הספר היה ההזדמנות לעבוד עם אקסל שפלר . אני זוכרת את הרישומים הרבים שזרק קודם שהיה בטוח שאיוריו הנפלאים והבלתי שגרתיים מבטאים בדיוק את אשר התכוון לבטא . במשך הזמן הרב שנדרש לכתיבת הספר , קיבלתי עידוד רב מבני מרטין ואלכס , בנוסף להערותיהם הבונות בענייני סגנון . חוב גדול של תודה אני חייבת לאנטוני אטווד , לסיימון ברון כהן , לאמיטה שאה , לדיגבי טנטאם ולריטה ג'ורדן . הודות לעבודות הדוקטורט היצירתיות והדקדקניות שלהם העמקתי את הבנתי בעניין האוטיזם ובכך סייעו לי מלכתחילה
|
|