|
|
עמוד:יג
חשוב לציין שהדינמיקה העושה את התוהו של מצב הטבע לאפשרות מתמדת איננה תוצר של הרוע האנושי . מקיאוולי ביקש לנווט את הנסיך בעולם שיש בו "רבים כל כך שאינם טובים" ועל כן הוא מסיק כי "נסיך שמבקש להשתמר , נחוץ שילמד להיות מסוגל להיות לא טוב . " העולם שהנסיך מחויב להתמודד עמו הוא עולם רע . אך הובס איננו מתמקד במניעי הפעולה המוסריים של פרטים אלא מעגן את עמדתו בניתוח סוציו פוליטי של הכוח ומקומו בקיום האנושי . הובס מגדיר את הכוח באופן פונקציונלי : "הכוח של אדם ( באופן כללי ) הוא האמצעים שיש בידו בהווה להשיג איזה טוב עתידי לכאורה . '' הצורך לשמר את כוחנו הוא היוצר קונפליקטים מהותיים בין בני האדם : לפיכך מעמיד אני תחילה , כנטייה כללית של כל המין האנושי , תשוקה מתמדת וחסרת מרגוע להשגת כוח אחר כוח , שאינה פוסקת אלא במוות . והסיבה לכך אינה שתמיד אדם מקווה להנאה עזה יותר מזו שכבר זכה בה , או שאין הוא יכול להסתפק בכוח בינוני , אלא משום שאינו יכול להבטיח את הכוח והאמצעים לחיות היטב שיש לו עתה , בלי שירכוש עוד . הובס מעתיק את המוקד של הקונפליקט השורר בין בני האדם מתחום כוונותיהם אל תחום האינטרסים העומדים ביסוד חייהם , ובעצם יכולתם לספקם , ובכך הוא מעתיק את התשתית שביסוד המחשבה המדינית מהמוסר לסוציולוגיה . לא הרוע אלא הכוח הוא העומד במרכז העניין ושאלת היסוד של הפוליטיקה היא שאלת ניהול הכוח וניתובו . הפתרון לקונפליקט הכוח האנושי , ולמלחמת הכל בכל הנגזרת ממנו , הוא העמדתו של כוח עליון שהוא גדול מכוחו של כל אדם מסוים . כוח זה יוכל , בגין כוחו הרב והמאיים , להבטיח הסדרה נאותה של כל יתר הכוחות ולהרתיע משימוש מזיק בהם . את הפתרון הזה הובס מעצב בעזרת שני רכיבים . אחד הוא הריבון , הכוח העליון ; השני הוא החוזה החברתי המכתיב את תנאי ההסדרה של הכוח . את מושג הריבונות הכניס למדע המדיני המודרני ז'אן בודן , בחיבורו על הרפובליקה . אך הובס הוא שהכין את התושבת התיאורטית שהפכה את הריבונות למושג הציר של הרפובליקה המודרנית . המונרכיה הימיביניימית הייתה פלורליסטית ביסודה . מונרכיה זו נתפסה כהתאגדות על מדינית של כוחות רבים ואוטונומיים כגון האצולה , הכנסייה , העירונים , היהודים ואחרים . המדינה המודרנית , לעומת זאת , ובהשפעת התיאורטיזציה של הובס , היא מוניסטית בשאיפותיה . הריבון מרכז בידיו את כל זכויות העל של מלחמה
|
|