|
|
עמוד:ט
פתח דבר כמו לישראלים רבים אחרים , עד לפני כמה שנים השם אברהם יהושע השל נשמע לי מוכר אך לא מעבר לזה . רק בקורס אקדמי נפגשתי פגישה ראשונה עם הגותו , ובהמלצתו והדרכתו של המרצה , פרופ ' אפרים מאיר , הקדשתי את עבודת המוסמך שלי למשנתו . ככל שהתקדמתי במחקרי כך הלכתי ונפעמתי נוכח רוחו של השל . גיליתי כי הגותו מלאת הוד מוסרי ותעוזה רוחנית ; נפעמתי מרוח הקודש המנשבת בין דפי ספריו ; התפלאתי על עומק אבחנותיו הרוחניות ; וחשתי כי החייאת הגותו בישראל היא צורך השעה . אכן , אף שהשנה מלאו מאה שנה להולדתו של השל , הגותו הנדירה טרם עלתה ארצה . אין כמעט יהודי אמריקני משכיל שאינו מכיר את השל . יהודים רבים בני הסיקסטיז אף רואים בו את מורם ורבם . גם אנשי רוח ודת לא יהודים בכל העולם נוצרים את זכרו . לעומת זאת במדינת ישראל מעטים שמעו את שמו . אין השל מוכר לא לציבור הרחב ולא למגזר הדתי ; לא לעולם הרבני ולא לעולם האקדמי ; לא לאנשי החינוך ולא ליוצרי התרבות . ואולם , כמידה שאין השל מוכר בארץ , כך הגותו חסרה כאן . השל היה נביא אשר ביקש להביא לאדם המודרני את דבר ה . ' הוא זעק באוזנינו על כי שכחנו את אלוהים - על כי אטמה עצמה המחשבה הדתית מכל רוח , על כי ביקשה לכלוא את הרוח במסגרותיה הצרות . הוא קרא לאדם המודרני לפקוח את עיניו הרוחניות , לפתוח את לבו , להקשיב לרחשי נשמתו . הוא ראה כי אלוהים מבקש את האדם , אך האדם עסוק בעצמו . כנביאי התנ"ך נלחם אף השל את מלחמתם של העשוקים , של האדם באשר הוא אדם ; של האדם כיציר ה / כבעל צלם אלוהים . "רגליו התפללו"
|
|