|
|
עמוד:II
ברוח משנתו האידאולוגית של חמאס , חילופי משטר יש בהם משום הענקת משמעות דתית ופרשנות אסלאמית לסדר היום הלאומי , ואלה כוללות : מחויבות מוצהרת למקסימליזם טריטוריאלי החותר למדינה אסלאמית בכל שטחה של ארץ ישראל המנדטורית , לעומת ריאליזם מדיני המשלים עם הסדר המבוסס על העיקרון של שתי מדינות - ישראל בצד פלסטין ; אקטיביזם חברתי עם הפנים לקהילת המאמינים האסלאמית , לעומת ראייה אזרחית וכלל ארצית ; וראיית הסכסוך עם ישראל במונחים של התנגשות גורלות , לעומת סכסוך גבולות . הניצחון האלקטורלי של חמאס , הפיכתה לכוח פוליטי מוביל ב"מועצה המחוקקת" של הרשות הפלסטינית ( הרש"פ ) ובממשלה , עודדו את הממשל החדש לפעילות שביטאה את תחילתו של מהפך פוליטי בכל הקשור לעמדות ולהתנהגות שאפיינו את המשטר הישן וביחסם של מדינות המערב אליו . עליית חמאס החריפה את סוגיית מחויבותה להסכמי אוסלו , הכוללים הכרה בישראל והימנעות מטרור , וכן חתירה לפתרון מדיני המבוסס על שתי מדינות : ישראל ופלסטין . העובדה שחמאס הוגדרה כארגון טרור , הציבה מכשולים בפני הרשות הפלסטינית להמשיך וליהנות מכספי הסיוע הבינלאומי , כל עוד חמאס אינה מתנערת מדרך האלימות ומתמידה בסירובה לפרק את זרועה הצבאית . בה בעת , ממשלות , כלי תקשורת וארגונים בינלאומיים דנו בהשלכות שיהיו לנצחון החמאס על המערכת הפלסטינית , האזורית והבינלאומית ובסיכוי שהתנועה תמתן את הלהט הדתי ואת עמדותיה הקיצוניות כלפי ישראל . מבט על הזירה הפלסטינית בעקבות הבחירות מלמד אפוא על מצוקתם של המנצחים לתרגם את הישגיהם לכלל שינויים מבשרי תפנית במערכת הפוליטית . תוצאות הבחירות יצרו זירה פלסטינית רוויה בניגודים פנים ארגוניים וביךארגוניים , חשופה למחלוקות אישיות ולשסעים בין דוריים . אלה נגעו למערכות היחסים בין חמאס לבין מוסד הנשיאות בראשות מחמוד עבאס ( אבו מאזן , ( בינה לבין פת"ח ובינה לבין עצמה . בין חמאס לבין מוסד הנשיאות התגלעו מתחים בעניין הפרשנות שמאפשרת החוקה בכל הנוגע לחלוקת סמכויות בתחום המדיני והגדרת
|
|