|
|
עמוד:13
בליבות ההמונים היהודים שעוד לא זכו להנות מן האמנםיפציה , שעבורם הזהות היהודית לא היתה בעיה אלא מציאות יום יומית , שהיותם עם אחד לא היה לגביהם תגלית מהפכנית אלא תחושה אינסטינקטיבית , שנבעה מעצם החיים המשותפים של קהילות יהודיות צפופות , הנמצאות בעימות מתמיד עם הסביבה הלא יהודית . הזהות האתנית תרבותית היתה שם כה דומיננטית , שמסלול ההתבוללות לא היווה אלטרנטיבה קיומית ריאלית , ופרט לחוגי אינטליגנציה מצומצמים בקרב יהודי הקיסרות הצארית , ספק אם הם הבינו את הכאב של הדחוי , כאבו של היהודי שניסה להיות חלק מן החברה הסובבת . גדולתו של הרצל לגביהם היתה בכך שהוא פרץ את הדלתות לעולם הגדול , ובפעם הראשונה העמיד את שאלת היהודים על סדר היום של החברה האירופית כשאלה פוליטית . "ממלכה יהודית " - זו היתה הסיסמה שהציתה את הדמיון של אלפים ורבבות , שהיו חסרי תודעה פוליטית ועד לרבע האחרון של המאה ה 19 נטו לקבל בהכנעה את כל ההשפלות והאפליות שגזרו עליהם השלטונות . היתה זו עוד אחת מן האירוניות של הגורל שההיסטוריה של הציונות ושל הרצל משופעת בהן , שהאיש שהיה לסמל התנועה , לגיבור ההיסטורי שלה , היה רחוק מכל התכנים הרוחניים , שהתנועה הציונית התגאתה בהם וטענה שהם מעניקים לה יתרון ערך על פני תנועות חסרות עבר , שאינן יכולות להתפאר בתרומתן לתרבות העולם . הרצל הבין היטב את חשיבותו של מיתוס , פולחן גיבורים , שפה וספרות , דגל וסמלים : מי שגדל בוינה במחצית השנייה של המאה ה , 19 באותה יורה רותחת של זהויות לאומיות המתנגשות זו בזו , של גרמנים , מדיארים , םלאבים , החותרים להבליט את זהותם הייחודית ולזכות בביטוי לאומי מדיני , לא יכול היה שלא להבין את חשיבותם של אלה . אך הרצל לא חש בנוח עם היסוד המהפכני , האי רציונלי , הגלום בלאומיות . האיש שחתך את הקשר הגורדי של הזהות היהודית , שחולל מהפכה מושגית , הכרתית ופוליטית , היה אריסטוקרט שמרן , מעריץ של הקסם הבורגני . לא לו הסאךקילוטיות היחפנית של מהפכנים למיניהם : הוא ביקש לשמר את סדר החברה האירופית , לא להרוס אותה . הוא לא קרא תגר על התרבות האירופית , אלא ראה אותה כחלק בלתי נפרד מעצמו . כאשר סערה רוחו בעת כתיבת 'מדינת היהודים ' - הוא הלך לאופרה , להאזין לאופרה של וגנר , כדי להשיב לעצמו את שלוות נפשו . בגדי הערב שהוא דרש מבאי הקונגרס ללבוש לערב הפתיחה , הכפפות הלבנות שהוא טרח ללכלך מעט לפני שהלך לפגוש את הבארון הירש ( שלא ייראו חדשות מדי , ( האופרה והתיאטרון שאמורים היו להיות חלק בלתי נפרד מדגם מדינת היהודים כפי ששרטטו ב ' אלטנוילנד , ' כולם אומרים אותו הדבר : הרצל ביקש להוציא את היהודים מאירופה , אך לא את אירופה מהיהודים . כאן היה אחד ממקורות אי ההבנה שהתפתחה בינו לבין התנועה שהקים : לגביהם התכנים הרוחניים של התנועה , הזיקות ההיסטוריות שלה , הקשר עם העבר , עם עולם המיתוס והאגדה , היה בעל חשיבות מעצבת . הם הפגינו את הזלזול היהודי בן הדורות
|
|