|
|
עמוד:7
הקדמה אילו נשאל יהודי בעשור הראשון של המאה ה 20 לאן מועדות פניו של העם היהודי , היה מן הסתם מציע כמה אפשרויות : השתלבות בתוך התרבויות הלאומיות של עמי אירופה ; הגירה למדינות שמעבר לים ; פעילות נמרצת בתוך התנועה המהפכנית העולמית בתקווה להביא לתיקון עולם . רק בודדים היו מציינים את האלטרנטיבה הציונית כאפשרות ריאלית . אך בתוקף תהפוכות היסטוריות , אירוניות של גורל , נצחון הרצון האנושי וטרגדיה שלא היתה כדוגמתה , התברר מקץ מאה שנה שמכל האפשרויות שקידמו את פני העם היהודי בראשית המאה ה , 20 שתיים היו נבחרות הגורל - ההגירה אל מעבר לים והציונות . הקמתה של מדינת היהודים שינתה את מצבו של העם היהודי מעם מיעוט לעם בעל ריבונות מדינית וטריטוריאלית , ומשינוי זה נגזרו תמורות חברתיות , פסיכולוגיות ותרבותיות . היה זה ביטוי מדהים לכוח ההתחדשות והיצירתיות של העם היהודי , במיוחד לנוכח השואה . לכן לא יהא זה מוגזם לכנות את המאה ה 20 בתולדות העם יהודי - "עידן הציונות . " במלאת מאה שנה לקונגרס הציוני הראשון ( 1997 ) יזמו אוניברסיטת ברנדיים ואוניברסיטת הרווארד בארצות הברית ומרכז זלמן שזר בירושלים כנם רב משתתפים , שעסק בהיבטים שונים של "העידן הציוני . " הספר שלפנינו נותן ביטוי למבחר מתוך הדיונים שהתקיימו בכנס זה . כמו בכל נושא הקשור בציונות , אין הסכמה בין החוקרים לגבי המועד שבו מתחילה הספירה הציונית . יש המתחילים ב , 1878 עם הקמת פתח תקווה , המסמלת את היציאה מחוץ לחומות ואת היוזמה החקלאית של יוצאי היישוב הישן . יש המתחילים את הספירה ב , 1881 עם "הסופות בנגב , " גל הפוגרומים שהציף את דרום רוסיה ושימש זרז ל"עלייה הראשונה . " ויש התולים את ראשית הציונות בהופעתו של האיש הפלאי , תיאודור הרצל , שהפך תנועת התיישבות צנועה ואלמונית לתנועת עם , בעלת מהלכים במסדרונות הכוח באירופה . הכרך שלפנינו בנוי על פרדוקס : הכרונולוגיה של העידן הציוני שמונחת בבסיסו היא הכרונולוגיה ההרצליאנית - כלומר , זו המדגישה את ההיבטים הפוליטיים של הציונות ; אך רוב המאמרים הכלולים בכרך זה אינם עוסקים בשאלות פוליטיות , אלא דווקא בשאלות של תרבות וזהות , ובשינויים בדמותו המקובלת של היהודי , שנוצרו כתוצאה מן האתוס הציוני שהתגבש . דומה שהעיסוק שלנו כיום בנושאים אלה משקף את נצחונה הגדול של הציונות כתנועת עם , שהצליחה להגשים את מרבית יעדיה המדיניים . רק
|
|