|
עמוד:10
בזיכרון הקולקטיבי את ייחודה של השואה ובמיוחד את התפקיד המיוחד של מורדי הגטאות , ולפיכך רצו לקבוע מועד שתהיה לו זיקה ליום שבו פרץ מרד גטו ורשה . היה זה מאבק על ניכום זכרון השואה ואופיו . המאמר של אלי צור עוסק בתולדותיה של " הליגה למניעת כפייה דתית , " ארגון שגירסתו הראשונה מופיעה בשנות החמישים ושנות הפריחה שלו הן שנות השישים . סיפורה של ה"ליגה " מלמד , שהמתחים בין דתיים וחילוניים היו קיימים כבר אז , אך שלא בתהליכים שהתרחשו לאחר מלחמת ששת הימים , הם נגעו לסוגיות של יחסי האזרח והמדינה , ולא שיקפו את הניגודים שבין שמאל וימין . אלי צור מצביע על הקושי של ארגון בלתי מפלגתי להתקיים ללא גב פוליטי וחברתי , ועל העדר תמיכה ציבורית רחבה במאבק ה " ליגה . " שני המאמרים הבאים , של ישראל ברטל ושל ישעיהו ליבמן , מנסים להגדיר את מערכת היחסים המיוחדת , רצופת הסתירות הפנימיות והניגודים , שבין הלאומיות היהודית החילונית והדתית . ברטל ממקד את דבריו בשפה העברית האחת , ששני הצדדים מדברים בה בשני לשונות . השימוש באותם נכסי תרבות , באותו "ארון ספרים , " באותה שפה , אך במשמעויות שונות , הוא שהוליד את הניגוד שהתפרץ לאחר מלחמת ששת הימים בין הלשון המשיחית לבין הלשון הלאומית החילונית . הלאומיות הדתית החלה לפסול את הלגיטימיות של החילונית ולנכס לעצמה את התכנים הציוניים . הלשון האחת דיברה בשפת השיח הביקורתי התפתחותי ; הלשון האחרת חזרה לשיח הא היסטורי . ברטל מצביע על קבלת הדין מצד החילונים בדרך קריאת הטקסטים המסורתיים ורואה בה ויתור על העיקרון החילוני . באורח פרדוקםלי , מאמרו של ישעיהו ליבמן מצביע על קיומה ואף על חיוניותה של מה שהוא מכנה "חילוניות יהודית . " הוא שולל את הקיטוב המקובל בין תרבות חילונית ודתית , וגורם שקיימות שלוש תרבויות : התרבות הפוסט מודרנית , התרבות החילונית והתרבות הדתית . התרבות החילונית , לדידו , כוללת את כל מי שמבקש לשמר מרכיבים יהודיים בתרבות הישראלית . אנשים אלה אינם שומרים תרי " ג מצוות , אלא בוררים לעצמם , בגישה חילונית מובהקת , את אותם פרקים מן המסורת שהם חפצים לשמר . חילוניותם איננה מתריסה או מורדת , אך מתוך האיבה לממסד הדתי הם מגיעים לכלל הזדהות עם הפוםט מודרניםטים . הוא רואה במרכיב זה של החברה הישראלית את הבריח התיכון המלכד שלה . שני המאמרים האחרונים , של אורי רם ושל עמיה ליבליך , מאירים את התמורות החברתיות שנגרמות עקב עידן ההפרטה והגלובליזציה . שני מאמרים אלה כתובים מפרספקטיבה סוציולוגית ופסיכולוגית ומדגישים את אופיו המולטידיםציפלינרי של הכרך . הם גם מרמזים על התהליך של היטשטשות הגבולות הדיסציפלינריים והתפתחות הכתיבה ההיסטורית לכדי דיסציפלינה השואבת לתוכה את השאלות שמציבות דיסציפלינות אחרות במדעי האדם , אך מנסה לענות עליהן בדרכה שלה . אורי רם מתאר את החברה הישראלית העוברת לדבריו תהליכי גלובליזציה מחד גיסא ולוקליזציה
|
|