|
|
עמוד:7
אניטה שפירא מבוא חמישים שנה להקמתה של מדינת ישראל - לאו מילתא זוטרתא היא . ימי ההולדת הראשונים של המדינה הצעירה לימים נחוגו ברוב עם ובמעגלי רוקדים בחוצות . כאשר מלאו לה עשר שנים , צוין ברוב עם "חג העשור , " שבו צהלו ילדים עם זקנים , עולים חדשים עם ותיקים . זיקוקי די נור מרהיבים האירו לראשונה את שמי תל אביב ובמות שעשועים עמלו להגביר את השמחה . כאשר מלאו למדינה עשרים שנה , שנה לאחר מלחמת ששת הימים , צוין מועד זה במצעד עצמאות בירושלים והגאווה הרקיעה שחקים לנוכח מטס חיל האוויר מעל מגדל דוד . מאז נחוג ברוב תפארת כל עשור שחלף , אך ככל שנתרבו העשורים , כן פג החידוש ופקעה תחושת הייחוד . המדינה החלה מאבדת את עלומיה : הסערה נתחלפה בשיקול הדעת , המסירות לכלל נתחלפה בדאגת הפרט לעצמו , הסולידריות נתחלפה בםקטוריאליות . על מצחה של היפהפייה מאמש הופיעו קמטים ראשונים , ולא ניתן עוד להסתיר את שיער השיבה שהחל מבצבץ . יובל חמישים איננו דומה לימי הולדת קודמים : בחיי אדם זהו קו התפר שבין בגרות לזקנה , והוא רגע מתאים לחשבון נפש מפוכח , בלי זעם ובלי משוא פנים . האם הנחה זו נכונה גם בחיי מדינה ? פרספקטיבה היסטורית של חמישים שנה נחשבת בעיני חוקרי העת העתיקה או ימי הביניים כהרף עין שאיננו ראוי כמעט להתייחסות , אך בעידן הנוכחי קצב האירועים ותחלופת הטכנולוגיה והתרבות הם כאלה שבתוך חצי מאה נדחסים מעשים ותמורות שבדורות קודמים היו מספיקים למאתיים שנה . לפיכך יובל חמישים הוא מועד ראוי לציון בתולדותיה של אומה , בתולדותיה של מדינה . כשהתריסו פעם כנגד ישראל אלדד שמדינת החשמונאים התקיימה בסך הכל שמונים שנה , הגיב ואמר , שהלוואי שמדינת ישראל תתקיים שמונים שנה - מבחינת ההיסטוריה היהודית זד . יהיה אירוע מכונן . והנה , כיום אנו יותר קרובים מאשר רחוקים לנקודת הציון ההיסטורית הקודמת של עצמאות ישראל . התחושה של "סוף המאה " מלווה את יום ההולדת החמישים של המדינה : בדרכים שונות ומגוונות מביעים אינטלקטואלים וחוקרים , אנשי מדיה ואנשים של יום חולין , את ההרגשה שאנו מצויים בעידן של כלים שבורים , במובן של ערכים , רעיונות ותקוות לעתיד . החברה הישראלית עוברת שינויים מפליגים . מוסכמות של אתמול מאבדות את כוחן ושום מוסכמות אחרות אינן מופיעות במקומן . הייחודי והפרטיקולרי נאבקים על מקומם בעיצוב החברה עם האוניוורסלי
|
|