|
|
עמוד:9
סיבות . ראשית , היד , קיים חשש , כי האקדמיה תואשם בכך שהפכה להיות סוכנת אידאולוגית . שנית , היה חשש מעיסוק בנושאים שהם בני הזמן . רתיעה זאת הביאה לכך , שכתיבת ההיסטוריה הציונית נעשתה אמנם מחוץ לאקדמיה , אך היא הניבה פירות העומדים ברמה אקדמית , כמו חיבוריהם של אלכס ביין , נתן מ ' גלבר ואחרים . האדם שפעל יותר מאחרים לאקדמיזציה של לימודי הציונות היה בן ציון דינבורג ( דינור . ( תפיסתו ההיסטורית נטתה אמנם ל'זיהוי מרחיק לכת של ההיסטוריה היהודית , בייחוד של הזמנים החדשים , עם תולדות הציונות , ' אולם בזכות סגולותיו וכישוריו לא ניתן היה להאשימו באורח פשטני בהטיה למען 'עמדה אידאולוגית מפלגתית המתייחסת לציונות בכללותה או לזרם מסוים בתוכה . ' הקמת המדינה הביאה להתעניינות כללית בתולדות הציונות וכן לכתיבת מספר מחקרים , שחלקם נכתבו על ידי חוקרים שהיו מעורבים בפעילות ציונית . דוגמה מובהקת לכך היה בן הלפרן , שהשכלתו האקדמית איפשרה לו להבין ולנתח את התנועה שאותה הכיר מבפנים . בעיה נוספת שהתעוררה היתה לאיזה מחלקה יש לשייך לימודים אלה . ארתור הרצברג כתב בעניין זה , כי ההיסטוריון הכללי מתקשה לעסוק בהיסטוריה הציונית מחמת יהדותה , וההיסטוריון היהודי - מחמת כלליותה . מאמרו של אמנון רז קרקוצקין נקרא 'תודעה היסטורית ואחריות היסטורית . ' בפתיחת המאמר הוא מציג את הפולמוס שהתעורר סביב מאמרו של ישראל יובל 'הנקם והעלילה - מעלילות קדושים לעלילות דם' [ ציון , נח ( תשנ " ג , ( עמ' . [ 90-33 לטענתו , ההתקפות החריפות על יובל מקורן בתחושות איום וחרדה , המעידות על כך 'שמחקרו של יובל נגע בנקודות תרבותיות רגישות במיוחד ונתפס כסכנה קיומית . ' מכאן נובעת השאיפה להביא להשכחת המאמר ולמחיקתו המוחלטת . לטענת רז קרקוצקין , תחושות אלה מאפיינות גם את הדיון בתולדות ההתיישבות הציונית , בעיקר בכל הקשור לגירוש הערבים ב , 1948 וטענה זאת מביאה אותו להצגת השאלה המרכזית במאמר , שאלת אחריותו של ההיסטוריון . לדעתו , לעניין האחריות ההיסטורית משמעות מיוחדת במסגרת הדיון על ההיסטוריוגרפיה הציונית ועל מלחמת העצמאות ') מלחמת ' 1948 בלשונו . ( במשך שנים רבות הביאה הכתיבה ההיסטורית הציונית לקשר שתיקה סביב נושאים טעונים ורגישים ואף להכחשת נושאים כמו מעשי הגירוש והטבח שנערכו במהלך 'מלחמת . ' 1948 היא גם הביאה לכך , שהדברים נכתבו אך ורק מתוך נקודת מבטו של הרוב המנצח . הקורבנות לא היו חלק מההיסטוריה . כך היה , לדוגמה , בכל הקשור לגירוש התימנים מכינרת . בשנות השמונים החל שינוי בנושא זה . שורה של מחקרים שפורסמו , ושמטרתם היתה התייחסות כוללת אל מאורעות התקופה , עוררו התנגדות חריפה , שנבעה מה ' שאיפה לשמור על מסגרת הדיון ועל גבולות הדמיון הישראלי הקיים . ' מחקרים אלה עשויים להביא גם לשינוי תודעת ההווה , וניתן באמצעותם לערוך דיון עקרוני בתודעה הקיימת ,
|
|