|
|
עמוד:7
בהווה לעבר המשותף שלהם ? מהו תוכן זיקתם של היהודים בהווה לעתיד המשותף שלהם ? מה יש לעשות עכשיו בשם העבר המשותף ולמען העתיד המשותף ? וזו התשובה האחת גם אם תשובה כללית מאוד : מזיקת כל היהודים לעברם מתבררת שייכותם לאותה אומה , האומה היהודית , וממנה גם ההכרה בשותפות הגורל היהודית . מהבנת המצב הבלתי נסבל של היהודים בהווה מתבררת אפוא השאיפה לכינון מדינת היהודים . קיום האומה היהודית נותן לה זכות להיות ריבונית במולדתה ההיסטורית , ארץ ישדאל . ועכשיו , בשם העבר המשותף ולמען העתיד הלאומי המשותף , צריך לבנות את ארץ-ישראל ולהכין בה את המסד לכינון מדינת היהודים . האחידות הזאת בתשובה הציונית היתה מקור כוח כלפי חוץ וכלפי פנים , ואפשר לתלות בה הישגים רבים . ואף על פי כן , התשובה האחת לכל שלוש השאלות היתה כללית מאוד ורבת פירושים , והפירושים היו שונים מאוד זה מזה , וגם האנשים שהחזיקו בפירושים האלה היו שונים מאוד זה מזה . הזיקה של יהודי ההווה לעברם לא היתה מוטלת בספק בקרב רוב הציונים , אבל מובנה של זיקה זו היה שנוי במחלוקת . היו שראו בזיקה הזאת המשכיות מדויקת של האמונה ושל דבקות היהודים במסורת חייהם , בתכניה ובכל אורחותיה בגינוניה החיצוניים . אלה היו החרדים , הדתיים האולטרה אורתודוקסים . היו גם ציונים דתיים שבעבורם היתה הזיקה בבחינת חידוש פניה של האמונה הדתית האורתודוקסית אגב השתלבות מלאה במפעל הציוני . היו יהודים לא דתיים , שהגדירו את זיקתם לעברם במונחים של יראת כבוד , ואת זיקתם למורשתם התרבותית — במונחים של השראה גדולה , אבל לא במונחים של המשך אותם אורחות חיים וקבלת דין תורה כסמכות עליונה בחייהם . היו גם ציונים שזיקתם לעברם היהודי התבטאה בשבר ובקרע ולא ברציפות הקיום היהודי , ואלה ביקשו לעשות את הקיום היהודי הזה בהווה לקיום אחר , חדש , שונה מאוד מן הקיום בעבר . בשל המחלוקות באשר לאופי של המשך הקיום היהודי התפלגו הציונים לקהילות 2 חברתיות למיניהן או לרשתות חברתיות למיניהן . כל קהילה או כל רשת חברתית הגדירה בדרכה שלה את זיקת היהודים בהווה לעברם
|
|