|
|
עמוד:11
פרק ראשון על חשיבה פילוסופית פילוסופיה איננה מקצוע , אס כי בני-אדם מתמחים בה על ידי ספרים או במחלקות של אוניברסיטאות . גם איננה מעין מדע עילאי . מקומה בין שורות המדעים , או בתוך כל אחד ואחד מהם . אין היא אלא גישה מיוחדת אל בעיות עולם ואנוש , גישה מיוחדת גם אל העיסוק המדעי עצמו . בעל חשיבה פילוסופית הוא האדם האוהב לשאול שאלות על יסודי קיומנו ועל ההנחות הראשונות שבתודעתנו . אך לא אהבה לשאלות בלבד דרושה לו , אלא גם אומץ-לב והעזה רוחנית , שמא יביאוהו השאלות עד תוהו . על כן ציין אפלטון בין התכונות הסגוליות של הפילוסוף את הגבורה ואת השנאה לעבדות . עליו לעמוד נגד כל טענה בלתי בדוקה ונגד כל דעה שנתקבלה מפני שהיא מקובלת ( בכך דומה הוא לאיש מדע רציני ואיש המדע דומה לו . ( ואם בכוונה תחילה ובאומץ לבנו נשים את איזמל הספק בכול , שמא עלינו לפקפק גם בקיום האמת !? לא יהיה לנו עוד ביטחון בהיגדים המותאמים להוויה ונעמוד מול האין והתוהו ? והנה , אף אם נאמר אין אמת בעולם , ונגיד זאת לא כבעלי איפכא מסתברא , אלא בכנות מלאה , הרי היגד זה גופו רוצה להיות אמת ! אלא שעכשיו מושג האמת עוטה צורת האמיתיות . היא הצורה הפרסונאלית של האמת . דיקארט הטיל את הספק בכול עד שנשארה לו כוודאית עובדה אחת בלבד : העובדה שהוא מטיל ספק . הוא מצא שקביעה זו זהה לקביעה 1 המדינה 487 א . 2 כך תרגם מורי ר . הניגסוולד משפט זה .
|
|