|
|
עמוד:12
ממים רותחים שנשפכו עליו , ושאר אבריו היו מכוסים חבורות ופצעים פתוחים . בתשובה לשאלת הרופאים , באשר לאופן גרימת החבלות , היה הנער מוכן להגיר רק זאת : "עשיתי עוון " . בתחקיר מאוחר יותר התברר כי משגיח הישיבה תפש את הנער מאונן באחד מחדרי הישיבה , ולכן שפך עליו מים רותחים והיכה אותו . במקרה אחר גרם משגיח בישיבה במאה שערים חבלות חמורות באוזנו של נער בן שבע בשל התנהגות שובבה . רק בנס ניצלה שמיעתו של הנער . הנטייה לסערה ולריגוש באה לידי ביטוי גם ברברים אחרים , לפעמים אפילו טריוויאליים . למשל , במוךעות בעיתונות החרדית . הנקיטה בלשון ההגזמה , גם בעניינים פשוטים יחסית , היא אופיינית . כאשר חסרים ל"מרכז לתלמודי התורה ברחבי הארץ" מורים ועובדי הוראה , הוא מפרסם מודעה בזו הלשון : "הצלה ! ילדי ישראל זקוקים לך . בוא והצל בעוד מועד את ילדי ישראל משמד רוחני "! ומתחת לכותרת המרשימה והדרמאטית הזו מסתתרת מודעת "דרושים" פשוטה : " למרכז לתלמודי תורה ברחבי הארץ דרושים בדחיפות פועלים מנוסים , כעלי יזמה ומרץ ובעלי ניסיון בתחומים הבאים : ניהול מוסדות , עובדי הוראה בכל הגילים ( טרום חובה , חובה וכיתות א - ' ח , (' בעלי רכב ( להסעת תלמידים ולמשימות נוספות " . ( המודעות לבקשת העזרה והתמיכה מכריזות על אסונות כבדים , על אלמנות , יתומים , רעבים ונדכאים , והכול בלשון קורעת לב ופותחת כיס : "יושבת לה אלמנה שבורה ורצוצה , כאשר אין לה אפשרות למלא את התחייבותה לנישואי בנה החתן ובתה הכלה " ... או : "אביון אמיתי . בן תורה מבני ברק , מטופל בחמישה ילדים ובאישה חולנית , ועל אף מאמציו הרבים אינו מסוגל לספק את צורכי ביתו המרובים , שכן גם הוא ידוע חולי " ... צריך להבליט את הכאב , ואפילו את הדלות , כרי להגיע לתוצאות מרשימות . גם במודעות אבל מתבטאת התופעה הזו במלואה . ביטויי האבלות , הזעזוע והכאב מודגשים בלי סוף . ביולי , 1987 כאשר מת הרב יעקב יצחק רודרמן מארה"ב , התנהלה תחרות סמויה בין המתאבלים על מציאת ביטויים שייטיבו לבטא את עצמת האבל . ב"המודיע " פורסמו בין היתר מודעות האבל הבאות : "תורה תורה חגרי שק . נדהמים ומזועזעים מפטירתו של הגאון האדיר , משיירי כנסת הגדולה וממקימי עולה של תורה בדורנו , אשר העמיד תלמידים לאלפים " ... או ; "שר וגדול נפל בישראל ... וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה " . ' או : " ניצחו אראלים את המצוקים , ונשבה ארון הקודש . על השמועה כי באה ונמס כל לב , כי נשבה ארון הקודש " ... או : "ציון במר תבכה וירושלים תיתן קולה ... גדולה האבדה ואין לנו תמורה " ... הביטויים הללו כוונו לאיש שחי בארה"ב , ושרוב כותבי העיתון וקוראיו לא ראו אותו בעיניהם מימיהם . הוא נחשב לאחד מגדולי התורה , אך לא היה קרוב קרבה אישית אף לאחד מהם . האינטנסיוויות של הביטוי והתגובה היא דרך חיים ברחוב החרדי . ההיסטוריון ההולנדי יוהאן הוזינחה פרסם בתחילת המאה העשרים ספר על החברה הימי ביניימית , "בסתיו ימי הביניים . " בספרו הוא קובע מאפיינים
|
|