|
|
עמוד:12
הקשר מורה-תלמיד - נקודת מבט תיאורטית על אף המורכבות הרבה של יחסי הגומלין שבין המורה לתלמידיו , בולטים בהם שני מרכיבים בסיסיים : האחד , דידקטי במהותו , הכרוך בתהליך ההוראה-הלמידה , והאחר , פסיכולוגי במהותו , הבא לידי ביטוי בקשר הבין-אישי המתפתח ביניהם , מקצתו במודע ומקצתו שלא במודע . מרכיב ההוראה-הלמירה הוא מובנה , פורמלי וברור למדי : התפקידים של המורה והתלמיד מוגדרים למרי והציפיות ברורות ומוסכמות על הכול , דהיינו הרחבת הידע של התלמיד . יש לציין , שתהליך זה מאופיין בקשר מורה-תלמידים יותר מאשר בקשר מורה-תלמיד , כיוון שהמורה הוא מורה של כולם , ועליו להקנות מידה שווה של ידע לכל תלמיד ותלמיד . התהליך הבין-אישי מובנה הרבה פחות מאשר תהליך ההוראה-הלמידה , הגדרתו מעורפלת , והוא כרוך כמתן תשומת לב מיוחדת לתלמיד זה או אחר , על פי הנסיבות והצרכים האישיים הייחודיים לכל תלמיד . כמו התלמידה שדבריה הובאו לעיל , יש תלמידים המפתחים קשר רגשי עמוק עם המורה יותר מאחרים , ואולם יש תלמידים הרואים במורה מקור של ידע בלבד . תהליך בין-אישי מתפתח מעצם טבעו של המפגש המתמשך והאינטנסיבי בין שני השותפים בחוויה החינוכית . המורה וגם התלמיד מביאים אתם למפגש המשותף את תכונותיהם האישיות , ציפיות , מחשבות , קשיים ורקע קודם של קשרים בין מורה לתלמיד . אפשר לתאר את שני המרכיבים האלה כשתי אוריינטציות של התייחסות אל הזולת , של ילדים ובני נוער ושל המבוגר , או המורה : ( Denzin , 1966 ) האוריינטציה האחת היא פונקציונלית באופיה , כלומר מתבססת על התפקידים בעל משמעות טיפולית ורגשית , או שמא עליו להימנע מכך ולהגביל את תפקידו להוראה בלבד ? האם תפקידו של המורה הוא הקניית ידע וכלים לבחינתו של הידע , או גם הקניית כלים לפיתוח אישיותו של התלמיד , וכן לדאוג לרווחתו ולעזור לו במצוקות שהוא נקלע אליהן ? הדילמה הזאת עומדת במוקד הפרק הזה , ונציג אותה ואת המשמעויות שלה מנקודות מבט אחדות כדלקמן : נפתח בנקודת המבט התיאורטית על פי הגישות המרכזיות בפסיכולוגיה ; נמשיך בנקודת המבט של התלמיד ברמות השונות של מסלול הלימודים : כיצד הוא רואה את דמותו של המורה הטוב ואת תפקידו כמסייע בשיפור רווחתו האישית ; נסיים בנקודת המבט של המורה , ונבחן תפישות שונות של מורים ואת הדילמות המעסיקות אותם בנוגע להיבט הטיפולי של תפקידם .
|
|