|
|
עמוד:13
המוגדרים שממלאים הילד והמבוגר במערכת יחסים נתונה ; האוריינטציה האחרת היא אישיותית , כלומר מתפתחת לאחר שכבר נוצרה מערכת של יחסים ואינה תלויה בתפקידים שהשניים ממלאים במערכת היחסים הזאת . באוריינטציית ההתייחסות הפונקציונלית מתבטא מן הסתם תפקידו של המורה כהקניה של ירע . ואילו באוריינטציית ההתייחסות האישיותית אפשר שתפקידו של המורה יתבטא גם בטיפוח אישיותו של התלמיד ובדאגה לרווחתו האישית . תיאורטיקנים של פסיכולוגיה וחינוך חלוקים ביניהם באשר לחשיבותם היחסית של המרכיב הדידקטי ושל המרכיב הבין-אישי בקשרי הגומלין שבין מורים לתלמידים . אפשר לאפיין את קשת התפישות השונות בסוגיה זו על פי מקומו של התפקיד הפסיכולוגי בקשר מורה-תלמיד באותה הקשת . בקצה אחד שלה עומדת התפישה שעל המורה לשלב בתפקידו הן הוראה והן דאגה לטיפוח התלמיד ועידוד צמיחתו האישית . תפישה זו מאפיינת את הגישה הפסיכואנליטית ואת הגישה ההומניסטית . בקצה האחר של הקשת עומדת התפישה הקוראת להגביל את הקשר של המורה עם תלמידיו לתחום ההוראה-הלמידה בלבד . תפישה המאפיינת את הגישה הביהביוריסטית . הגישה הפסיכואנליטית של פרויד הציגה משנה סדורה על מהותו של האדם , המכנה הנפשי שלו והתהליכים שהוא עובר , ובהם תהליך ההתפתחות . גישה זו לא התמקדה בתחום החינוך , ואולם מהעקרונות התיאורטיים שלה אפשר לגזור תפישה רצויה בקשר שבין המורה לתלמיד . שניים מהעקרונות המרכזיים של הפסיכואנליזה נוגעים באופן ישיר בסוגיה הנדונה , דהיינו מה הוא תפקידו של המורה בסיוע לתלמיד שנקלע למצוקות אישיות . על פי העיקרון הראשון , שעניינו מקומו של הלא מודע בהבנת האדם , חלק ניכר מן המניעים להתנהגות האדם ולדרכי ההתנהגות שלו מקורם בתהליכים לא מודעים . ההסברים שנותנים בני האדם להתנהגותם אינם המניעים האמיתיים דווקא , שחבויים בלא מודע . כך , למשל , ילד שמפריע למורה במהלך שיעור יסביר את התנהגותו בהתנכלות של המורה אליו , או בשעמום , אך בדיקה מעמיקה יותר תעלה שהמניע הוא שונה . העיקרון השני מצביע על הקשר שבין הילד לבין דמויות משמעותיות בסביבתו הקרובה , ובייחוד ההורים , כגורם מכריע כעיצוב אישיותו והתנהגותו בתהליך ההתפתחות שלו . קשר זה מוטבע עמוק בנפשו של הילד , והוא נושא אותו עמו למפגשים עם דמויות אחרות במהלך חייו . דפוס הקשר שיתפתח בין הילד למורה , למשל , משקף במידה רבה את הקשר שהתפתח בילדות בין הילד לאביו , אף על
|
|