|
|
עמוד:11
מבוא הקטע שלהלן לקוח מתכתובת של קבוצת תמיכה באינטרנט , המיועדת לבני נוער המעוניינים לשתף את האחרים במגוון של נושאים המעסיקים אותם ולקבל מהם תגובות , תלמידה שסיימה את הלימודים משתפת את קבוצת התמיכה ברגשותיה לרגל פרידה מהמורה האהוב עליה : אני סיימתי השנה כיתה "'ב ולא מפסיקה לבכות . הוא היה כל כך סוב אלי , כל כך סבלני . הוא נתן לי כל כך הרבה ביסרוון עצמי . הוא תמיד דיבר אתי ותמיד היה שם בשבילי . הוא כל הזמן שמר עלי כאילו הייתי האוצר שלו . אפילו שנשברתי בפעם הראשונה וניסיתי להתאבד , הוא היה הראשון ששם לב והתחיל לדבר אתי ולהוציא אותי מזה . תמיד כשלא היה לי טוב והייתי נשברת , הוא היה שם לב והיה ניגש לצחוק אתי . וכשלא היה לידי , תמיד אמרתי לעצמי : '' אל תדאגי , הוא פה אתך , הוא שומר עלייך אפילו שאת לא רואה . " המפגש המתמשך והאינטנסיבי שבין המורה לתלמיד טומן בחובו אפשרות של התפתחות קשר רגשי עמוק . דבריה של התלמידה שהובאו לעיל חושפים את שני הפנים של הקשר הזה : מחד גיסא , הוא עשוי לשמש מקור של עידוד ותמיכה , לתת לתלמיד ביטחון בסיסי ולסייע לו בהתמודדות היומיומית בבית הספר ובהתפתחות האישית מחוץ למסגרת הלימודים ; מאידך גיסא , קשר שכזה עלול לפתח תלות רגשית של התלמיד במורה , שאפשר שתגרום אכזבה ותסכול , ואף תהיה הרסנית לבריאותו הנפשית של התלמיד . האפשרויות השונות שהקשר האישי בין מורה לתלמיד טומן בחובו מעוררות דילמה המוכרת לכל השותפים בתהליך החינוכי , תלמידים , מורים , הורים , מנהלים , יועצים ופסיכולוגים : האם על המורה להתקרב אל עולמו הרגשי הפנימי של התלמיד ולסייע לו בהתמודדות עם מצוקות אישיות , כלומר למלא תפקיד פרק ראשון האם מתפקידו של המורה לסיי עלתלמידים במצוקה ?
|
|